250 מטר. זה גובהה של הארובה הרביעית והחדשה של חברת החשמל בתחנת ״אורות רבין״ בחדרה, שהחלה לפעול ב-2017. בין אם אתם נוסעים על כביש החוף או קופצים לטיול סופ״ש באחד מהישובים באזור – אי אפשר לפספס אותה. בעיקר כשפלומה לבנה נפלטת מהקצה שלה ונראית כאילו היא מתחברת לעננים.
המסע אל קצה הארובה לא מומלץ לחלשי לב או הסובלים מפחד גבהים, אבל התגלית בהחלט שווה את המאמץ. אי שם, גבוה מעל כולם, נמצא לא פחות ממפעל גבס.
"במקום לבנות מפעל שלם לרוחב, בנינו אותו לגובה", מסביר ארז דרוקר, מהנדס הייצור ומרכז תחום הפחתת הפליטות בתחנה. "החלטנו לחסוך במקום, אז בתוך הארובה אפשר למצוא את כל המפעלים שהיו אמורים להיות סביבה. יש כאן מפעל טיהור לתחמוצות גופרית, מפעלי אחסון לאבני גיר, עגורנים, זרועות, גלגלות ידניות וחשמליות ועוד. למעלה נמצא המפעל שבתוכו אנחנו מייצרים את הגבס".
המעלית מטפסת אל הקומה ה-16 של הארובה, ומאפשרת להשקיף על חיפה במלואה. בימים בהירים, מספרים כאן, ניתן לראות את האופק הרבה אחריה.
-
מה ששילוב של גזים רעילים ואבן גיר יכול לעשות (צילום: דני ספקטור)
גזי שריפה פלוס אבן גיר רטובה שווים גבס
הכל התחיל ב-2015 בצרפת, אז חתם נשיא המדינה שמעון פרס על ההסכם של ועידת פריז לאקלים. 194 מדינות התחייבו במסגרת ההסכם לצמצם את פליטת גזי החממה ולפעול להגבלת ההתחממות הגלובלית.
"המזהמת הכי גדול בישראל היא התחבורה", מבהיר דרוקר, "אבל גם אנחנו התגייסנו כדי לעשות את מה שאנחנו יכולים בחברת החשמל״.
תחנת ״אורות רבין״ מורכבת, כאמור, מארבע ארובות, כשבתוך כל אחת מהן יש 2 יחידות ייצור חשמל. על פי החלטת מדינת ישראל, עד שנת 2022 ייפסק לחלוטין השימוש בארובות 1-3, הנחשבות למיושנות ומזהמות, והתחנה כולה תתבסס על הארובה הרביעית והחדשה. היתר ישמשו כגיבוי לשעת חירום.
״אסור לנו כתחנת כוח לחרוג מ-120 שעות בשנה מהיתרי הפליטה של יחידת הייצור״, אומר דרוקר. ״אם אני עובר את המגבלה הזאת – אני חייב להפסיק את ייצור החשמל. נתוני הפליטות בארובות משודרים און ליין לרשויות המקומיות שמפקחות עלינו. לכן, 99% מהעבודה נעשית בארובה החדשה עם מקסימום שמירה על איכות הסביבה. אנחנו מגיעים להפחתה של 90% בפליטת גזים״
כשעומדים על הגשר הקטן בקצה הארובה, מעל מיכל הגבס הענק, ניתן לראות את התהליך הזה מתרחש בזמן אמת. מדי כמה דקות נשמע צפצוף מחריש אוזניים, שאחריו זרועות ענקיות גורפות את הגבס שנערם אל דפנות המיכל כדי לפנות מקום לגבס החדש. כשהמיכל מתמלא, מפעילים את הזרועות לכיוון ההפוך, וכך הגבס מתחיל לזרום במורד הארובה עד לתחתית – שם הוא נאסף.
בתחתית המפעל פועל מסוע שתפקידו להשטיח את הגבס וממנו הוא מחולק לחלקים ומועבר אל משאיות.
-
הגבס המוכן מועבר למשאיות (צילום: ארז דרוקר)
4,000 טון גבס מדי חודש
״לפי כל הפידבקים שאני מקבל, הגבס הזה הוא באיכות מצוינת ובעל לובן נהדר״, אומר דרוקר. ״הוא מכיל עד 10% לחות שהיא המידה האופטימלית שקבלנים מחפשים״
פעם במספר שנים הם היו ניגשים למכרזים, נוקבים בכמות שהם צריכים והיא הייתה מגיעה אליהם באניות. אז עכשיו פתרנו להם חלק מהבעיה – במקום לייבא מאחרים, הם קונים אותו מאתנו".
-
זה לא עשן, אלה אדי מים (צילום: יוסי וייס)
אחת ולתמיד: זה מה שיוצא מהארובה
דבר אחד חסר בעיניים כשמטיילים בין הקומות השונות של הארובה – כמעט ולא נתקלים כאן בעובדים. ״הם נמצאים, אבל רק כשצריך״, מבהיר דרוקר. ״הם יכולים לעלות עד לקצה הארובה אם צריך לתקן תקלות, אבל תהליך העבודה עצמו הוא אוטומטי לחלוטין. אנחנו מפקחים על מחדר בקרה שמאוייש 24/7״
בחדר הבקרה של הארובה, בקומת הקרקע, נמצאים בכל רגע נתון שני עובדים שמביטים על המסכים, שמנטרים בזמן אמת את המדדים השונים של המערכות הפועלות במקום.
"חשוב לי להגיד משהו", אומר אחד מהם. "כל הזמן מראים בטלוויזיה בפרסומות את הארובה שלנו ומקשרים את זה לזיהום אבל זה פשוט לא נכון. מה שיוצא מהארובה זה אדי מים, זה הכל".
ביציאה מהמפעל עוצרת ליד הכניסה אחת מהמשאיות הרבות שמגיעות לכאן לקחת גבס. "אחלה גבס שבעולם", אומר הנהג וצוחק. "אני עדיין לא מאמין שאני בא לקחת גבס מחברת החשמל, הם יכולים למכור בובות גבס של שקע ותקע למזכרת".
