המראות היו קשים במיוחד, גם למי שהורגל כבר לזירות אסון. עשרות אנשי יחידת החילוץ של חברת החשמל הגיעו לאתר הקריסה בקיסריה לפני מספר חודשים וחזו במה שעד לאותו רגע נראה רק בדיווחי חדשות ממדינות רחוקות: בניינים שהפכו לעיי חורבות ולכודים מתחת למה שהיה פעם רחוב מלא בחוויות, בישולים ומשחקי ילדים.
ציוד החילוץ החדיש שנצבר ביחידה בשנים האחרונות יצא מהמחסנים, והמחלצים המיומנים החלו ליישם את כל חומר הלימוד שספגו.
"זחלתי פנימה במקומות מאוד צפופים, בין לבנים וקירות מנופצים, כדי להגיע לפצועים ולהוציא אותם החוצה", נזכרת שגית לוי, פאראמדיקית ביחידה. "זה היה קשה ומאתגר מאוד, אירוע שמתכוננים אליו כל השנה וכשהוא קורה פשוט משתמשים בכל המיומנויות והידע שצברנו. כל שנייה היא קריטית".
מזל שזה היה רק תרגיל
"נכון, אבל אתה יודע איפה ישראל נמצאת, וכמה רעידות אדמה ואסונות טבע יש מסביב. התרחיש הזה יכול להפוך ברגע למציאות, והתרגיל הזה הוכיח לנו שאנחנו יודעות לתפעל את הסיטואציה גם בזמן אמת".
הסכנה הברורה והמיידית שלוי מדברת עליה היא השבר הסורי-אפריקני, שמתחיל בדרום טורקיה, עובר בסוריה ובבקעת הלבנון וחוצה את ישראל מנהר הירדן, דרך ים המלח, הערבה ועד לאילת. בגלל אותו שבר התרחשו בישראל מספר רעידות אדמה קלות ובינוניות בשנים האחרונות.
מומחים מעריכים שרעידת אדמה משמעותית בישראל נמצאת בסבירות גבוהה, כשהשאלה הגדולה היא רק מתי זה יקרה. במקרה כזה מספר הנפגעים עלול להגיע למאות רבות, בין היתר בגלל מבנים ישנים שאינם מותאמים לעמוד ברעידה חזקה. ברגעים הללו תידרש כל העזרה שניתן לגייס, ובדיוק לשם כך הוקמה היחידה.
שליחות עבור המדינה ועבור העבודה
שגית לוי היא אחת מ-30 מתנדבות שמשתתפות באופן קבוע בתרגילים הלאומיים עם יחידות החילוץ של פיקוד העורף, המשטרה ומכבי האש, לצד 270 עובדים אחרים המשתייכים ליחידה. ההשתתפות נעשית בהתנדבות מלאה, וכוללת הכשרה להתמצאות באזורי אסון ומתן תגובה מהירה למצבים משתנים – מאירוע רב נפגעים ועד חילוץ לכודים מאתר הריסה. היחידה כפופה ארגונית למחלקת כיבוי האש הארצית.
בין היתר, נדרשים המתנדבים לתפעל אלונקות ולהגיש עזרה רפואית, להתמצא בשרטוטי מבנים שיסייעו להם לתכנן את משימת החילוץ, לפנות הריסות, לזחול בתוך אזורים צפופים ולחלץ מהם לכודים.
"מבחינתי יש כאן גם שליחות לאומית עבור המדינה שלי וגם שליחות עבור מקום העבודה שלי", אומרת חנה בוטנר שמשמשת כקמב"צית של היחידה, בה היא מתנדבת בארבע השנים האחרונות.
יש יחסית מעט נשים ביחידה. זה כי קשה לכן יותר?
"העובדה שאני אישה לא משפיעה בכלום על העבודה שלי ביחידה. גברים ונשים שווים כאן. יותר מזה, לנשים יש יתרונות מאוד גדולים בכל תפקידי הפיקוד והחילוץ, כי הן יודעות לנתח את המצב בצורה שונה. עם רצון ונחישות אפשר להסתדר עם המאמץ הפיזי״.
לוי מחזקת את דבריה: "אני אהיה עדינה ואגיד שנשים פשוט חושבות שאין להן מספיק כוח, אבל האמת היא שיש לנו עדיפות מנטלית. אנחנו יכולות לעשות הכל וגם לעשות את זה בצורה מסודרת.
״נכון שלגברים יש יותר כוח פיזי, אבל בסופו של דבר מתגברים על כל הקשיים ביחד וכולם עוזרים אחד לשני. בתרגיל שהיה לנו בקיסריה היה שלב שלא הצלחתי להיכנס לאחד המקומות, אז הדריכו אותי איך לזחול והגעתי אל הפצוע. בסוף כולנו יחידה אחת".
דורון גוב, הממונה על יחידת החילוץ וההצלה, מבהיר שאין סיבה אמיתית להבדל הגדול בין מספר הגברים המתנדבים לזה של הנשים. "אנחנו לא מונעים מאף אחד לבוא", הוא אומר, "הכול עניין של רצון. אנחנו לא אומרים לאף אחת תהיי חובשת או תשבי בחפ"ק, ההיפך הוא הנכון – כולם לומדים את הכול, ומבחינתנו כל אחד יכול להיות חלק מהיחידה בכל תפקיד".
״אם חלילה יקרה משהו, כל אחד יודע את העבודה שלו״
בנוסף לרצון להציל חיים, משימה עיקרית של היחידה היא השבת זרם החשמל לאזורי החילוץ במהירות האפשרית. המתנדבים מיומנים להעניק מענה ראשוני לתקלות חשמל באזורי אסון, שיאפשרו את הפעילות השוטפת של צוותי ההצלה במקום עד הגעתם של הצוותים הטכניים הרגילים של חברת החשמל.
היחידה פעלה כבר במספר מוקדי אסונות בעולם, כמו רעידות האדמה בנפאל וכן באיטליה ובמקסיקו, אך להוציא את קריסת חניון הברזל בשכונת רמת החיל בתל-אביב – שם הוזנקה היחידה לסייע בחילוץ הפועלים הלכודים – למרבה המזל היא לא חוותה אירוע משמעותי בישראל.
"אם חלילה יקרה משהו, כל אחד ואחת יודעים בדיוק מה העבודה שלהם", מבהירה בוטנר. "אחד מזנק לשרטוטים, אחר שם קסדה ומתחיל לבדוק מהיכן נכנסים פנימה, אחרת מביאה את ערכת העזרה הראשונה וערוכה לתת פתרון ראשוני לפצועים וכך הלאה".
מהירות התגובה היא ההבדל בין חיים ומוות
אם תהיתם למה לצד היחידות המיומנות של פיקוד העורף, המשטרה ומכבי האש, נדרשת גם יחידה של חברת החשמל – התשובה היא מהירות התגובה. ״תהליכי גיוס של גופים גדולים דורשים זמן״, מסביר גוב. ״למשל, כדי לגייס את כל 34 הגדודים בפיקוד העורף נדרשים 72 שעות. היתרון של יחידות קטנות כמו שלנו הוא האפשרות להעניק מענה כמעט מיידי למצבי חירום. לפעמים זה ההבדל בין חילוץ אנשים חיים וחילוץ גופות״.
המחויבות הזאת לאורח חיים תובעני כל כך, נוסף לעבודה הרגילה, נובעת מרוח ההתנדבות המשותפת לכל 30 הנשים ביחידה. "מגיל 14 אני במד"א, ועכשיו גם מתנדבת באיחוד הצלה", מספרת לוי. "אקשן לא חסר לי בחיים, אני רק עוד יד שעוזרת במדינתנו הלא ממש שקטה״.
"מבחינתי יש כאן אתגר, והוא מביא איתו עניין וגם תרומה״, מספרת מיכל כהן שמתנדבת ביחידה כבר חמש שנים. ״אני באמת מקווה שלעולם לא נזדקק לשירותים של יחידות כאלה, אבל חשוב שנהיה שם אם וכאשר זה יקרה. אני רק מקווה שיבואו יותר נשים, כי זו חוויה של פעם בחיים".
ומה חושבים על זה החברים לעבודה והמשפחה?
"פרגון ענק מכל הכיוונים, איך אפשר אחרת? כולם תומכים. לא כולן בעבודה ששומעות כמה שאני נהנית רצות להתנדב, כי יש כאלה שפוחדות, אבל כולן מאוד מעריכות ומפרגנות״.
לוי מרגיעה שהפגיעה בחיים הפרטיים לא קשה כמו שנדמה, ותמיד אפשר להסתדר כשחושבים על המטרה הסופית. ״תגידו״, היא שואלת, ״יש משהו טוב יותר מלהציל חיים?״