כל קיץ מחדש:
איך מתמודדים עם מתקפה של מיליוני מדוזות?

כשאתם שומעים את המילה מדוזה, סביר להניח שהאסוציאציה הראשונה שלכם היא יצור דמוי שקית שצפה במים וזיכרון של צריבה בים – לא נעים, אבל בטח לא נורא. כששמוליק לב, מהנדס הייצור וסגן מנהל אתר תחנות הכוח ״אורות רבין״, שומע מדוזה ­­– הוא רואה מולו איום ממשי. כזה שחוזר לרדוף אותו מדי שנה עם גיבוי של מיליוני חברים.

כדי להבין את החשש של לב, כדאי להכיר מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ב-2015, וממנו עולה כי הנזק הכלכלי שעלול להיגרם למשק הישראלי ממדוזות עשוי להגיע ל-26 מיליון שקלים מדי שנה. הסכום העצום הזה נובע מהאיום של המדוזות על תחנות הכוח של חברת החשמל, הממוקמות לאורך חופי ישראל. ברחבי העולם כבר הביאו מדוזות להשבתה ממושכת של תחנות כוח גרעיניות בסקוטלנד ובשבדיה.

אז למה המדוזות בכלל מגיעות לתחנות הכוח של חברת החשמל, ואיך הן מפריעות לעבודה התקינה? לב מתגייס להסביר.

״כל תחנות החשמל הממוקמות לאורך החוף בישראל שואבות מים מהים התיכון כדי לקרר את המערכות ולעבות את הקיטור במעבים שלהן", הוא אומר. "מדובר בפונקציה קריטית לייצור החשמל, כי הקירור חייב להיות רציף וללא הפסקה. מי הים נשאבים מבריכות ההשקטה (מעגן) שממוקמות לאורך חוף התחנה, ומהן המים נשאבים דרך תעלות אל יחידות הייצור. בתעלות השאיבה ישנן מספר נקודות סינון שתפקידן למנוע כניסת גופים זרים אל המשאבות ובהמשך אל היחידות – וכאן בדיוק מתחילה הבעיה של המדוזות".

טון מדוזות בכל שעה

המדוזה הנפוצה ביותר הוא החוטית הנודדת, שמגיעה אל חופי ישראל מהאוקיינוס ההודי, דרך תעלת סואץ. אבל הצרה הגדולה ביותר היא דווקא המסרקנית ליידי (Mnemiopsis leidyi), שגודלה מגיע ל-10 ס״מ בלבד ומאפשר לה להשתחל גם דרך החורים הקטנים ביותר. המסרקנית מוגדרת על ידי חוקרים כאחת ממאה היצורים הפולשים המסוכנים בעולם, ונחיליה האדירים מותירים אחריהם נזקים למגוון הביולוגי בתוך הים ולתחנות כוח.  

אז המדוזות מגיעות וסותמות את הפתחים. מזיזים אותן וממשיכים הלאה. לא?

"זאת התמודדות לא פשוטה כי אין לנו שליטה על הכמות. המדוזה אמנם קטנה והפילטרים שלנו מצליחים למנוע ממנה לחדור, אבל לפעמים הכמות כל כך גדולה שהמסננים נסתמים במהירות גדולה יותר מקצב הפינוי״. על פי הערכות עובדי התחנה, מדובר בפינוי של טון מדוזות מדי שעה.

לא רק מדוזות נשטפות מן הים אל מערכות תחנות הכוח. דו״ח שפורסם על ידי קרן אלן מק׳ארתור ופורסם בכנס הכלכלי בדאבוס, קבע שעד שנת 2050 תהיה בים יותר פסולת מעשי ידי אדם מבעלי חיים. שקיות ניילון, כלים חד פעמיים ושאריות מזון נסחפות במים ולוכדות יצורים רבים בדרכן אל מסנני חברת החשמל. ״קרו הרבה מקרים שהגענו לחלץ צבי ים שנתקעו במסננים, ולהחזיר אותם לטבע״, מעיד לב.

ואיך מערכת המסננים מתמודדת עם העומס הזה?

"המערכת מתוכננת להגן על עצמה. כבר קרה שפעילות המשאבות הושבתה כדי להגן עליהן. אם המסנן נסתם, רמת המים בתעלת הכניסה יורדת ועלולה לסכן את המשאבה. אם השאיבה נפסקת, יכולת הקירור של המערכות החמות נפגעת והיצור עלול להיפגע״.

הים נראה כמו אבעבועות רוח לבנות

החלק המתסכל במאבק של לב ואנשי הצוות שלו מול המדוזות הוא חוסר הוודאות. חוקרים עדיין מנסים לפענח את דפוסי הפעולה של הנחילים, ובעיקר את ההבדלים המשמעותיים בכמויות המדוזות בין קיץ לקיץ. מחקר של החוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, מצא כי בתקופות בהן טמפרטורת מי הים נעה בין 28.2 ל-30 מעלות, כמות המדוזות גדלה משמעותית.

הריטואל הקבוע מתחיל בדרך כלל במהלך יוני ומגיע לשיאו ביולי – אז המים עמוסים במדוזות. באוגוסט הן כמעט נעלמות. "לפעמים אנחנו מקבלים התראה מוקדמת", מסביר לב. "יש לנו תצפיתנים שיוצאים לים או לקצה שובר הגלים ובודקים האם יש נחיל בדרך. כשזה מגיע, הים נראה כמו אבעבועות רוח לבנות. המון נקודות שאי אפשר לפספס״.

״לפעמים כשיש ריכוז גדול של מדוזות אנחנו מחזיקים אנשים מסביב לשעון כדי שיפנו את המכולות שמתמלאות במדוזות. לפני כמה שנים המכולות התמלאו כל כך עד שהמדוזות הענקיות גלשו החוצה ומילאו את כל המשטח סביב אזור המסננים".

במבט לאחור, היום יש יותר או פחות מדוזות?

"לפני ארבע שנים הייתה לנו עלייה משמעותית בכמות, בלי הסבר מדעי ברור למה זה קורה, ואז פתאום חזרנו לממוצע. אבל אני לא סופר אותן, אני פשוט מתמודד עם מה שמגיע".

הניסיונות לעצור אותן הם כמו טיפה בים

זוכרים את המחקר על הנזק הפוטנציאלי של מדוזות מתחילת הכתבה? אותו מחקר מצא שבעוד סתימות של מדוזות במסנני מערכות הקירור גרמו לירידה מועטה בלבד בייצור החשמל – הטיפול בהן היה כרוך במיליוני שקלים שמצטברים משנה לשנה. 

"היו לנו כמה ניסיונות לעצור את המדוזות בעבר, אבל לא כל כך הצלחנו", מודה לב. "מישהו הציע לנו להניח צינור בקרקעית הים עם מדחס אוויר, בכניסה למעגן, כך שייווצרו בועות שירתיעו את המדוזות מלהיכנס פנימה. אבל זה לא ממש עזר. יש גם ספינה עם רשת גדולה שיכולה לאסוף את המדוזות שיש סביבה, אבל כל אלה הם ממש טיפה בים".

יש פה קרב מוחות נגד המדוזות.

"כן, ואפשר לומר שאחת-אפס להן כי לא הצלחנו למנוע את הכניסה שלהן לאזורים שלנו עד כה. מצד שני, בסוף אנחנו תופסים אותן, אז יכול להיות שהתוצאה היא כבר תיקו״.

איך אתה אישית עם המדוזות? שונא אותן?

"מה יש לי לשנוא? זה הטבע, צריך להתמודד עם זה. אז אין כאן עניין של שנאה. אנחנו בחברת החשמל חשופים גם לפגעי טבע אחרים כמו שריפות וסערות – אז מה יעזור לנו לכעוס על הטבע? צריך להפעיל את הראש ולהתמודד".