כבר כמה ימים שהאורות במפעל גדעון ושרה יניב מתכת בע״מ, באזור התעשייה בקיבוץ נצר סרני, לא כבים. שיחת טלפון שהגיעה מתחנת הכוח רוטנברג באשקלון, הזניקה את המבצע המיוחד שנמשך 24/7. הפועלים של משמרת הבוקר מחליפים את עובדי הלילה, רק כדי שיוכלו לחטוף תנומה ולשוב בבוקר שלמחרת – ולהפך.
״חצי מאנשי תחנת הכוח כבר היו כאן״, מעידה תמי יניב-שלמון (51), סמנכ״לית המפעל. ״הם החליטו לקחת סיכון ולהביא אלינו לשיפוץ חלק מהתחנה שמעולם לא שופץ. וגם אנחנו לוקחים פה סיכון גדול, כי מעולם לא עשינו דבר כזה לפני כן״.
למה מדובר בסיכון כל כך גדול?
״קודם כל כי השעון עובד נגדנו. נתנו לנו שבועיים לסיים את הפרויקט הזה, לפני שהחלק יגיע לסוף חייו וייצא משימוש. ולכן, תוך כדי עומס עבודה אדיר ושעות עבודה לא נגמרות, אנחנו מבצעים גם ניסויים על חלקים דומים כדי לוודא שהפתרון שלנו יעבוד. תארו לעצמכם שנספיק לתקן את החלק בזמן, אבל הפתרון יעשה רק יותר נזק. בינתיים נראה שאנחנו בכיוון הנכון, גם בפתרון וגם בזמנים״.
מה החלק הזה עושה בעצם, את יודעת?
"לא, וזה גם לא חשוב לי. מספיק שאמרו לי בחברת החשמל שזה חשוב, כדי שנשקיע בזה את כל המאמצים שלנו".
״לקחו להם שנתיים לשכנע אותנו״
המפעל של גדעון יניב הוקם ב-1991 והוא מתמחה בעיבוד שבבי, עבודות ריתוך ומסגרות מורכבות. בין היתר, שיפץ המפעל את המחצבות השונות ברחבי ישראל, את מכונות מפעלי ים המלח ומתקני חברת החשמל. "זה מפעל של תעשייה כבדה, מפעל משפחתי וציוני", אומרת יניב-שלמון בגאווה. "אבא שלי למד את התחום הזה בצעירותו, והחיים גלגלו אותו לפתוח עסק פרטי בגיל 50. אני הגעתי לכאן לפני 20 שנה כדי לעזור לאמא ואבא בעבודה, ונשאבתי לתוך זה״.
אלא שעד לפני מספר שנים מבצע כמו זה שעליו מפקדת כעת יניב-שלמון לא יכול היה להתקיים. המפעל המשפחתי שלה ראה כיצד ספקים אחרים בישראל ובחו״ל מועדפים על פניו למכרזים ועבודות של חברת החשמל. ״הבעיה העיקרית הייתה עודף הביורוקרטיה״, היא אומרת, ״ההרגשה הייתה שאין לנו באמת סיכוי במכרזים האלה. בשלב מסוים החלטנו שזה לא בשבילנו ואנחנו פשוט מעדיפים לא להיכנס לזה״.
המהפך החל עם הקמתה של היחידה לקשרי ספקים בחברת החשמל, ששמה לה למטרה לחזק את הקשר עם ספקים קטנים ובינוניים. היחידה מייצרת קשר קבוע עם הספקים, מסירה חסמים ביורוקרטיים שעומדים בפניהם ומייצרת ערך אמיתי לנותני השירות. הממונים באגף הרכש זמינים בכל עת לבעלי העסקים, לרבות הטלפונים הישירים שלהם, לצורך תקשורת מהירה ויעילה. בנוסף חותמים על מסמך מדיניות שירות שמבטיח התנהלות עסקית המבוססת על שקיפות, מקצועיות, סודיות, הגינות, כבוד, אכפתיות ויעילות.
עסקה שכולם מרוויחים ממנה
״הכי קל זה לעבוד עם הספקים הגדולים, זה הכי פשוט והכי נוח״, אומר עו״ד שלומי צרפתי, מנהל אגף הרכש בחברת החשמל ומי שהוביל את מהפכת הספקים. ״אבל אחרי הרבה מחשבה הגענו לתובנה שדווקא ספקים קטנים ובינוניים יאפשרו לנו לקבל מחירים ושירותים טובים יותר״. גודל השינוי מתבטא בהיקפי המכרזים שממקמים את חברת החשמל כארגון השני בגודל אחרי משרד הביטחון. ב-2019 בלבד קיימה החברה מכרזים בהיקף של 14.5 מיליארד שקלים.
כדי להבין את המשמעות של המהלך בפועל, מספק צרפתי דוגמה. ״היה לנו מכרז לפינוי אפר מרחף בתחנת הכוח אורות רבין. מדובר למעשה במשאית עם שואב ענק עליה, שעוברת ושואבת אפר מתחנת הכוח. בעבר עבדנו עם קונצרן ענק בעל צי משאיות גדול שהעלה את המחירים מדי שנה. החלטנו לחפש ומצאנו ספק עם משאית אחת בלבד – וזה בדיוק מה שהיינו צריכים. בהתחלה הוא חשב שעובדים עליו כי מה לו ולחברת ענק כמונו, אבל בסופו של דבר זה יצא לפועל. הוא נותן שירות יוצא מהכלל ועושה את זה במחיר נמוך ב-30% מקודמיו. אנחנו קיבלנו שירות ומחיר מצוינים והוא קיבל פרנסה לא צפויה״.
מהלך מהסוג הזה הוא בדיוק מה שהתרחש במפעל המשפחתי בקיבוץ נצר סרני. ״לפני חמש שנים הגיע לכאן מנהל מחלקת עידוד הייצור המקומי בחברת החשמל והופתע לראות את המפעל והעבודה שאנחנו עושים״, נזכרת יניב-שלמון. ״עד אז חברת החשמל עבדה בעיקר עם ספק בודד בארץ או שלחה את הרכיבים שלה לחו״ל. לקחו להם שנתיים לשכנע אותנו לעבוד איתם, אבל אחרי שהבנו שדברים באמת השתנו – אנחנו עושים יחד ארבעה-חמישה פרויקטים גדולים בשנה״.
החלקים שיוצרו בחו״ל מיוצרים היום בישראל
המדיניות החדשה של חברת החשמל כלפי הספקים היא בעלת השלכות גדולות הרבה יותר מהקשר עם מפעלים ועסקים קטנים ובינוניים בישראל. שיפור הקשר עם ספקים רבים שמייצרים הכל – ממסמר ועד טורבינה – מאפשרת להוזיל עלויות ייצור, מעודדת פיתוח פתרונות יצירתיים ומתקדמים, וכל אלה מסתכמים בסופו של דבר בחיסכון בחשבון החשמל של כולנו.
״המפנה מבחינתי הגיע כשהבנתי שבחברת החשמל באמת נעשה שינוי מהיסוד, שהם באמת משתדלים ומעוניינים שהעבודה תהיה יעילה ומשתלמת גם לעסקים כמונו״, אומרה יניב-שלמון. ״אבא שלי היה קצת יותר מסויג ממני, הוא ניגש לזה מאוד בזהירות. אבל אני הובלתי את המשא ומתן, ראיתי שבאמת יש עם מי לעבוד בצד השני, ולחצתי עליו עד שהוא התרכך. היום שנינו לא מתחרטים על זה".
כשאת אומרת שהעבודה היום יעילה יותר, איך זה בא לידי ביטוי?
"הליך מתן ההצעות מאוד פשוט. אנחנו יכולים לגשת למכרזים ולראות בצורה שקופה מה מצבנו ואיך מתנהל התהליך. השקיפות היא החלק שהכי חשוב לנו, כי גם אם זכינו וגם אם לא, אנחנו רוצים לדעת שהדרך הייתה תקינה. זה הופך את כל העבודה המשותפת למהנה יותר. כשאנחנו עובדים עם הלקוחות שלנו אנחנו איתם ולא נגדם, ולכולנו יש מטרה אחת – ועכשיו אני באמת מרגישה שאנחנו עובדים ביחד".
ומה זה אומר בפועל? מה השתנה מבחינה מקצועית?
"אנחנו מייצרים היום עבור חברת החשמל כל מיני חלקים שפעם הם היו מייצרים בחו"ל. המהלך הזה מביא פרנסה לשוק המקומי ובסופו של דבר גם משתלם לחברת החשמל. אנחנו יכולים לגשת כמעט לכל מכרז לגבי כל חלק. בנוסף, אנחנו מקבלים הרבה פרויקטים של חלקים שנשחקו או נשברו וצריך להחזיר למצב תקין. יש לנו אפילו מחלקה שיוצאת לעבודות בשטח עם מחרטות ניידות, שמאפשרות לתקן את מה שאפשר במקום ולחסוך זמן״.
אבא שלך נכנס לעבודה הזאת בגיל 50, היום את כבר בת 50. איך ייראה העתיד של המפעל?
"בהתחלה זה נראה קצת מוזר, מה יש לי לחפש במפעל הזה. אבל אני באמת אוהבת את העבודה הזאת, ואוהבת את הפרויקטים הגדולים האלה, זה מכניס הרבה אקשן ואדרנלין. ובסופו של דבר יש כאן משהו של המשפחה שלנו, של מסורת, של ציונות אמיתית – לא מוותרים על דבר כזה. ואני שמחה שיש לנו שותפים טובים לדרך".
