שיר כולני, תלמידה בת 17 מחדרה, מתעוררת ומחייכת לעצמה. היום היא לא תלמד היסטוריה או פיזיקה, לא תשנן משוואות ולא תתרגל הבניית משפטים באנגלית. פעמיים מדי שבוע היא לובשת בגדי עבודה כחולים ויוצאת ליום עבודה, שמהווה חלק אינטגרלי מהלימודים בכיתה י״ב בבית הספר אנרג׳יטק בעיר. שלושה ימים מתמקדים בלימוד עיוני ויומיים נוספים בתרגול בשטח.
״זאת גאווה ללבוש את המדים האלה״, היא אומרת. "זה כיף לא רק לשבת בכיתות, אלא ממש לצאת ולעבוד בשטח עם עובדי חברת החשמל, להיות חלק מהם ואפילו לקבל על זה משכורת".
משכורת? את תלמידה!
"אבל גם עובדת, ועל עבודה משלמים. זה נחמד מאוד לקבל פתאום כסף להוצאות ולבילויים בסוף השבוע. הכסף נחמד מאוד לילדים בגילי, והבונוס הוא שזה נעשה בשעות בית הספר".
עד כמה הלימודים שלך שונים מאלה של החברים שלך?
"אי אפשר בכלל להשוות. הם הרבה יותר זמן בכיתה, לומדים שיעורים שלא תמיד רלוונטיים לחיים שלהם, ובניגוד אליי הם לא יוצאים עם מקצוע. הייתי חלק ממערכת הלימודים הרגילה עד כיתה ט', ואין שם יחס אישי כמו שיש פה. אין פרטיות, לא הסתדרתי שם ולכן עברתי לכאן".
לאיזה שיעור שהיה לך בבית הספר הרגיל את לא מתגעגעת?
"היסטוריה. אני מעדיפה ללמוד על מעגלים חשמליים".
"יש מחסור אמיתי באנשי מקצוע"
את השוני הגדול מרגישים כבר בכניסה לבית הספר. הוא ממוקם בתוך מרכז ההדרכה של חברת החשמל בחדרה ומורכב מבנייניים חד קומתיים שמוקפים במרחבים ירוקים, עם שבילים שבהם ניתן לטייל או לתפוס פינה שקטה בתוך הנוף. והשקט הזה, שקט שלא אופייני לבית ספר פעיל – מרגיש כאילו המקום הזה מנותק מהרעש של ההוויה הישראלית.
הוא נפתח לפני שלוש שנים בלבד כחלק ממיזם של משרד העבודה (שמספק את התקציב), רשת תיכוני עמל (שאחראים על נושאי הלימוד) וחברת החשמל (שאחראית על החלק המעשי ומספקת את אנשי המקצוע). כיום נמצאים כאן 120 תלמידים בסך הכל, ומטרת בית הספר היא להעניק להם יותר מתעודת מקצוע. הרעיון הוא שהילדים האלה יהיו דור העתיד של תעשיית החשמל.
"כשאני עושה ראיונות קבלה לתלמידים, אין דיאגרמות וחוטים. אני רוצה לדעת מי עומד מולי״, מסביר דרור לוי, מייסד ומנהל בית הספר. "אני שואל אותם מי מרכיב את הארון של איקאה בבית – הם או ההורים; האם הם מתקנים בעצמם את השרשרת שנפלה מהאופניים או נכנסים ללחץ; האם עניין אותם איך דברי חשמל מסביבם עובדים. אם מישהו נלחץ מהתחושה של מברג ביד – זה לא המקום בשבילו״.
לוי החל את דרכו בחברת החשמל לפני כמעט 30 שנים. מהנדס חשמל ותיק ששמע הרבה טרוניות וקיטורים על המחסור באנשי מקצוע, והחליט לקחת יוזמה. ״המחסור הזה אמיתי, אנחנו לא מדברים כאן על איזה מרמור פנימי״, הוא מסביר. ״אנשי מקצוע שהגיעו מברית המועצות ומילאו אינספור תפקידים במשך שנים, יוצאים לפנסיה ומשאירים אותנו בוואקום.
״זה לא שאין בתי ספר מקצועיים בישראל, אבל הבעיה היא שהרבה מהתלמידים זונחים את המקצוע במהלך השירות הצבאי וההשקעה של המדינה יורדת לטמיון. גם הלימודים המקצועיים בתיכון לא מצליחים תמיד להישאר עם היד על הדופק ולרדוף אחרי הטכנולוגיה. התוצאה היא שמלמדים משהו אחד, אבל כשהתלמידים מגיעים לשטח – הם מגלים שהכל שונה לגמרי״.
אז מה עושים?
"התפיסה שלי אומרת שתוכנית הלימודים נגזרת מהצרכים של התעשייה. הבוגרים שלי לומדים הכל – מאנגלית ועד מתמטיקה ולשון ואזרחות. לא חסר להם ידע כללי נרחב כמו לכל תלמיד אחר. ההבדל הוא שהידע המקצועי שלהם מותאם למציאות בשטח. הם משתתפים בסדנאות, מוצמדים לאנשי מקצוע ונמצאים כל הזמן בקו הראשון של העשייה. זה אומר שלחלקם הגדול תהיה עבודה בחברת החשמל, או במקומות אחרים בתעשייה שמחפשים בעלי מקצוע טובים. זה נהדר גם לצבא וגם למשק, זה נהדר למדינה. יש כאן בוגרי י״ב שהם חשמלאים מוסמכים עם שלוש שנות ניסיון. יש לי יכולת לתת למעסיקים שלהם דוח מפורט על האישיות שלהם ועל רמת המקצועיות״.
כמה תלמידים יודעים שהם רוצים להיות יום אחד חשמלאים מוסמכים?
"מעט מאוד. אנחנו מפעילים שירותי הסעות ומעניקים ארוחת צהריים, הכל כדי למשוך אלינו תלמידים מכל האזור. גם בתי ספר אחרים מכווינים אלינו תלמידים שלא מסתדרים בשיעורים רגילים, ונפתחים כשנותנים להם לפרק ולהרכיב דברים. יש גם הורים שיודעים את המשמעות של להיות עובד חברת חשמל, ומעודדים את הילדים שלהם לבוא וללמוד אצלנו. האמת, מה עדיף? להסתובב עם תואר במשפטים ולחפש עבודה עם עוד עשרות אלפי בוגרים כמוך, או להיכנס לתחום עם אפשרויות קידום ואופק מקצועי?
לבתי ספר מקצועיים לא יצא שם טוב במיוחד לאורך השנים. בעיקר של ילדים בעיתיים שלא הסתדרו בשום מקום אחר.
"אני בוגר של בית ספר מקצועי ומכיר היטב את הסטיגמה הזאת. אין ספק שזה לא מועיל לנו, אבל צריך להבין שאנחנו ממש לא מקבלים לכאן כל אחד. להפך, אנחנו מחפשים אנשים שהתעשייה תרצה לחטוף. יש לי גם חלום להרחיב את בית הספר ולהתחיל אותו כבר בכיתה ט׳, ולהמשיך אותו שנתיים אחרי כיתה י״ב, כדי שתלמידים ייצאו מכאן עם תואר הנדסאי״.
הטובות לחשמל
סוגיה נוספת שבית הספר מתמודד איתה היא מגוון. מתוך 120 התלמידים, רק 4 הן תלמידות. "בנות כנראה פחות מתחברות לעולם של החשמל ורואות בזה עבודה של בנים", אומרת כולני. "אני ממש לא מסכימה עם זה וייקחו כמה שנים עד שנתקן את הסטיגמה הזאת. בנות טובות בזה לא פחות מבנים, אולי אפילו יותר. אני מקווה שבכל שנה המספר שלהן יעלה כאן".
הרומן של כולני עם חשמל החל בזכות אביה – בעצמו עובד בחברת החשמל. "התלוויתי אליו הרבה פעמים לעבודה כשהייתי קטנה, הסתכלתי והסתקרנתי ואני שמחה שהיום אני יכולה לעשות את זה בעצמי. כשיש תקלה בבית עדיין הוא זה שמתקן, אבל אני לגמרי יכולה לקחת עכשיו שרטוט בנייה של בית ולהרכיב מערכת חשמלית שלמה, או להחליף שקעים. רק תן לי כלי עבודה ביד".
זה מה שתרצי לעשות כשתהיי גדולה?
"אני עוד לא יודעת, אבל זאת בהחלט אופציה וקרש קפיצה גדול לעתיד. בינתיים אני עוד חושבת על הצבא ומתלבטת בין כמה תפקידים שמעניינים אותי – בעיקר חיל הים, אולי כי גם שם אבא שלי היה. מעניין אם יש שם משהו שקשור בחשמל".
