משאירים את האור דולק בתל אביב (צילום: דני ספקטור)

הגורל של תל אביב תלוי בכם:
הכירו את חדר הבריחה של חברת החשמל

קצינת המבצעים תאיר מנורה חשפה תוכנית זדונית להחשיך את תל אביב בחנוכה. מי יעצור את המזימה? כתבנו קיבל הצצה ראשונה לאטרקציה הכי שווה של חנוכה הקרוב

את אנטיוכוס והמן הרשע מכיר כל ילד ישראלי כבר מגיל קטן, אבל העם היהודי היושב בציון צריך להתרגל לנבל חדש שפועל מאחורי הקלעים וזומם לשבש את חיינו ולהותיר אותנו בחשיכה – קוראים לו מאיר לייטמן. כמו כל נבל אגדי, גם לייטמן מגיע עם סיפור רקע שובר-לב, נסיבות חיים שהובילו אותו בעל כורחו אל הצד האפל.

לייטמן היה איש הפנסים האהוב של תל אביב. מדי ערב, בדיוק בחמש אחר הצהריים, היה עובר בין פנסי הרחוב מבוססי הנפט ומדליק כל אחד מהם בתורו. ילדים אהבו אותו, מבוגרים קנאו בסטטוס הסלבריטי שלו. לייטמן היה סופרסטאר עוד לפני שסופרסטאר היה במיינסטרים. אלא שאז הכל נגמר בבת אחת.

פנחס רוטנברג ופרויקט הדגל שלו, חברת החשמל הישראלית, הובילו להחלפה של המנורות הוותיקות במורות חשמל חדשניות. לאחר שתפקידו הפך ריק מתוכן, הוזמן לייטמן לשיחת פיטורים. עבודתו ומקור גאוותו נעלמו בבת אחת, אף אחד לא חיכה לו עוד ברחובות. זועם ומושפל, החל לייטמן לתכנן את נקמתו הגדולה – והיא תגיע לשיאה היום. הוא מתכנן לחבל במערכת החשמל העירונית, להחשיך את העיר ולהחזיר את הביקוש לנפט לימיו הגדולים.

הבעיה היא שרק קומץ מובחר במיוחד של אנשים מודע לתוכנית הזדונית של איש הפנסים לשעבר. המשטרה והרשויות לא מודעות למתרחש – הכל תלוי בכם ובתיק מסמכים קטן בחדר הבריחה של חברת החשמל. מדינה שלמה נושאת את עיניה אליכם.

תיק המסמכים שמקבלים המשתתפים
תיק מסמכים קטן והרבה מסתורין. חדר הבריחה של חברת החשמל (צילום: דני ספקטור)

מחפשים תשובות ברחובות ההיסטוריים של תל אביב

אחרי שכבשו את יפן, סין והונג קונג, חדרי הבריחה הפכו לאחת מפעילויות הפנאי הפופולריות ביותר בעולם. נכון להיום פועלים בישראל למעלה מ-300 חדרי בריחה הפזורים בכל רחבי הארץ, בכל נושא ותחום אפשרי – פעולות של המוסד, הצלת לוותינים, בוב ספוג ואנתרקס. בכל חדר כזה המשתתפים ננעלים וצריכים למצוא את דרכם החוצה באמצעות חידות ורמזים שמפוזרים בחלל.

גלגול חדשני יותר של חדרי הבריחה הוא המעבר אל המרחב העירוני, שמציע שלל אפשרויות שאינן נמצאות בחדרי בריחה סגורים. ״מתח גבוה״ הוא חדר בריחה אורבני שכזה, בו השחקנים עוברים ברחובותיה ההיסטוריים של העיר העברית הראשונה, ומגלים כמה סיפורה קשור בזה של חברת החשמל – מהמבנים הוותיקים ועד לעמודי החשמל.

זיוה ואבי רוזנבלום הגיעו לכאן כל הדרך ממושב חמד, עם שניים מילדיהם: נועם ומעיין. ״אנחנו מצוינים במשחקים כאלה״, מצהיר אבי כבר בתחילת סיכול המזימה של לייטמן האכזר, ״זה מגבש מאוד ונותן לנו זמן איכות משפחתי. מה שאנחנו הכי אוהבים כאן הוא שהחידות שונות מאוד אחת מהשנייה, כך שכל אחד פותר את מה שהוא חזק בו – וככה מגיעים לתחנה הסופית מהר יותר״.

את המשחק מתחילים כבר בשלב ההרשמה באתר האינטרנט הייעודי. אחרי שמזינים פרטים ובוחרים תאריך, מקבלים הודעת SMS מתאיר מנורה, קצינת המבצעים שמגייסת את טובי החוקרים למשימה החשובה. אחרי שמגיעים לנקודת המפגש, סמוך למבנים ההיסטוריים של חברת החשמל בתל-אביב, מוסרים לשומר בכניסה את הסיסמה הסודית. מהי הסיסמה? הנה כבר משימה ראשונה שתדרוש מכם אוריינטציה ויכולת חיפוש בגוגל.

משתתפים בתחרות קוראים שלט שמהווה רמז להמשך
״כל אחד פותר את מה שהוא חזק בו״ (צילום: דני ספקטור)

״לא היינו לומדים דברים כאלה על העיר ועל חשמל בדרך אחרת״

בני משפחת רוזנבלום עובדים יחד כמו מכונה משומנת. לא חולפות חמש דקות והם מפצחים את החידה הראשונה, שמובילה לרמז שמובילה ליעד הבא. לכל משימה שמובילה אותם לרחוב סמוך יש ערך מוסף – לימוד עובדות היסטוריות על תולדות משק החשמל בישראל. בין היתר מתברר לאורך המסלול הקשר בין החברה לציפור ותיקה ומיוחדת בשם סיס החומות.

״אנחנו לא מגיעים הרבה לתל אביב״, מודה זיוה, ״ולכן זה מאוד כיף לחוות את המשחק הזה כמשפחה. אנחנו מטיילים ולומדים על העיר כמו שכנראה לא היינו לומדים בדרך אחרת, והדברים האלה חשובים ומהנים לא פחות מהמשחק עצמו״. הילדים נועם ומעיין פעילים וחיוניים לפתרון החידות השונות, אבל משביעים אותנו לא לגלות את התשובות. אפשר רק לרמוז שחלק מהן דורשות מיומנות ודיוק ברמה מרשימה. ״יש לי תחושה שאני יודע מה עומד לקרות בתחנה הבאה״, אומר מעיין בעודו מושך את הוריו במעלה הרחוב.

בנקודת הסיום של המשחק, אי שם בתל אביב, מתכנסים המסיימים בתחושות גאווה מתוקה. ואם הסוכר המשכר הזה לא מספיק, מוסיפים גם גלידה לכל המשפחה על המאמץ המשותף. ״זאת הייתה חוויה נהדרת, למדנו המון״, הם מסכמים. ״מתי המשחק הבא?״ ובינתיים בנקודה אחרת בתל אביב יושב לו מאיר לייטמן מאוכזב, מזימתו נכשלה. הפנס החשמלי שעומד מעל הספסל שלו ממשיך להאיר בשמחה. ״הגיע הזמן להמציא את עצמי מחדש״, הוא חושב לעצמו בדרכו חזרה הביתה, ״אולי אלמד לתכנת״.