עוד לא הספקנו להתאושש מהסגר שכפה עלינו משבר הקורונה וכבר אנחנו נאלצים שוב להסתגר בתוך מבנים – הפעם בגלל גל חום כבד עם טמפרטורות של כ-38 מעלות צלזיוס ועומסי חום קיצוניים בחלק מהמקומות. אחרי שהתנסינו קצת במזג אוויר קיצוני החלטנו לשוחח עם עובדי חברת החשמל שנאלצים גם השבוע לעבוד בחום כבד כחלק מהיומיום שלהם, כדי לנסות להבין איך זה לעבוד בתנאים הכי קיצוניים.
ארבע שכבות של כפפות – ב-40 מעלות
"כשאתה עובד במזג אוויר כזה חם התחושה היא שהחום חודר דרך הקסדה ומקרין לתוך הקרקפת שלך", מתאר בנדה (46), עובד קווי מתח חי בחברת החשמל. "האוויר שאתה נושם רותח והוא גורם לך להתעייף במקום לרענן אותך". עייפות היא לא תחושה רצויה בכל תחום עבודה, אבל היא מסוכנת במיוחד כשמבלים שעות ארוכות מהיום על עמודי חשמל. בנדה והצוות שלו מטפלים ברשתות מתח נמוך וגבוה מבלי לנתק את זרם החשמל (לכן זה מכונה "מתח חי") – וכך הם מאפשרים למזגנים רבים להמשיך לפעול ללא הפסקה.
ואם החום הטבעי לא מאתגר מספיק, כללי הבטיחות מחייבים את בנדה והצוות שלו ללבוש ביגוד מגן מיוחד – כפפת בד שתפקידה לספוג את הזיעה, עליה כפפת גומי שמגינה מפני המתח החשמלי, ומעל שתיהן כפפת עור שמגינה מפני פגיעה מכנית. על סנדוויץ החום הזה הוא בנדה מלביש שרוול מגן שעוטף את שלוש השכבות ומכסה את היד לכל אורכה עד המרפק. "הידיים מרגישות כבדות, אבל מתרגלים כשמבינים שהכול נועד לשמור עלינו".
לדבריו, "אני דווקא מעדיף את הקיץ. בחורף יש תקופה קשה מאוד, שלגים ועבודות לילה בחושך ובערפל. אם אני צריך לבחור, אקח חום על קור".
המקום הכי חם בחדרה
בנדה והצוות שלו מרגישים בתוך כבשן בימים חמים כאלה אבל בן בן-ברוך (53), מנהל עבודה ביחידות ייצור החשמל בתחנת אורות רבין בחדרה, עובד פשוטו כמשמעו בתוך כבשן. "החשמל מיוצר באמצעות קיטור שמגיע לטמפרטורות של 570-600 מעלות צלזיוס", מסביר לנו בן-ברוך. "אתמול בשיא החום בצהריים קיבלנו קריאה על תקלה דחופה בחדר המכונות. כדי לאבחן את התקלה צריך להיכנס למקום שבו הטמפרטורה היא 50-60 מעלות צלזיוס, וזה לא שיש אפשרות לדחות את הטיפול לשעה קרירה יותר. צריך לעשות את זה עכשיו או שאספקת החשמל של המון אנשים עלולה להיפגע".
לדבריו, "בימים כאלה – יותר מתמיד – התחושה היא של אחריות, של נתינה ושל עשייה. זה צורך שלנו לבוא ולעשות דווקא כשקשה ומאתגר. יש ימים שאני עולה לגג של תחנת הכוח ומביט לכיוון הים. אני חושב על כמה מדהים המקום שאני עובד בו".
אין מנוס מהחום – גם בים
מי שעוד נדרש לטפל במקצועיות ובזריזות בתקלות כדי לשמור על אספקת חשמל סדירה הוא רן גרינהויז (54), צוללן במחלקת הים של חברת החשמל. היחידה של גרינהויז מבצעת תחזוקה שוטפת של משאבות מי-הקירור החיוניות לפעילותן של תחנות הכוח, של מערכות ההגנה החשמליות על מזחי הפחם (שנמצאים מתחת לפני המים), של קווי הדלק ועוד.
בימים לוהטים כאלה היינו לכאורה אמורים לקנא בגרינהויז, שזוכה לטבול בים במסגרת יום העבודה שלו, אבל הוא ממהר לנפץ את הפנטזיה: "רוב העבודה שלנו מתבצעת בכלל בחוץ, על החוף או על המזח. אנחנו מכינים את הציוד, חוזרים על תוכנית העבודה ומחלקים משימות. לא רק שאנחנו חשופים לשמש, אין גם לאן לברוח כי אנחנו במקום פתוח וסובלים מהחום בדיוק כמו כולם. הצלילה עצמה לא יכולה להתבצע לפרק זמן ארוך, בגלל מגבלות האוויר והבטיחות".
החום עולה – וגם כמות תקיפות הסייבר
בניגוד לבנדה, בן-ברוך וגרינהויז, מאור בן-דיין (43), מנהל מרכז הסייבר הארצי של חברת החשמל בחיפה, נהנה ממשרד ממוזג במיוחד בימים לוהטים אלה, אבל לדבריו בחדר הבקרה אפשר להזיע גם בעבודה מול המחשב. "אירועי מזג אוויר כאלה הם פתח שאויבים רבים מנסים לנצל כדי לפגוע במערכות חיוניות", הוא מסביר. "במערכת הקירור של מי-הים, למשל, יש 30 משאבות שנשלטות על ידי מחשב ומווסתות אותו לפי הצורך. אם מישהו יצליח לכבות את כולן – הוא משבית את תחנת הכוח". ולא מדובר בניסיון בודד, לפי בן דיין, ימים חמים מאופיינים בעלייה של מאות אחוזים בכמות מתקפות הסייבר. "המשמעות מבחינתי היא דריכות מעבר לדריכות הגבוהה שבשגרה", אומר בן-דיין. "יש לי על הקיר 16 מסכי פלזמה – כל מדד מחשובי שמשתנה פתאום ביום כזה מדליק נורה אדומה".
