״הזקן, זקן, הזקן מנהריים
הוא הקים את המפעל
לא היה שם כלום,
לא היה, היו רק מים
ועכשיו שם לב חשמל״
(שיר הרשת, 1934)
לפני 88 שנים עשה ״הזקן מנהריים״, פנחס רוטנברג, היסטוריה כשהניח את התשתית למשק החשמל בישראל. על גדות נהר הירדן הוקמה אז תחנת הכוח הציונית הראשונה, שעשתה שימוש במי הירדן כדי להפיק חשמל בקנה מידה מסחרי שיספיק לישוב הצעיר ההולך ונבנה. בסופו של דבר, ידע רוטנברג, הכל מתחיל ונגמר במשאב החשוב בטבע – מים.
אי שם בתחנת הכוח שבשמיים יושב הזקן ומביט על היסטוריה חגיגית לא פחות באביב 2020, שקורמת לה עור וגידים במעלה גלבוע של הר הגלבוע. גם הפעם המים עומדים במרכזו של מתקן בעל חשיבות לאומית אדירה, ובזכותם עושה משק החשמל הישראלי צעד גדול אל העתיד. מדובר בטכנולוגיה בשם אגירה שאובה, שעושה שימוש בשני מאגרי מים – עליון ותחתון כדי להפיק חשמל.
"יש נקודת השקה בין ההיסטוריה ההיא לזו של היום", אומר איגור אהרונוביץ', סגן המחלקה ליצרני חשמל פרטיים וסחר בחשמל, ביחידת אגף ניהול המערכת בחברת החשמל. "גם אז וגם היום השתמשו במים והייתה טורבינה שהסתובבה וייצרה חשמל, אבל אז השתמשו במימי הירדן וכאן בנינו שני מאגרי מים מלאכותיים״. מלבד השוני הזה קיים גם הבדל משמעותי בסדרי הגודל של ייצור החשמל. בהשוואה לתחנה המיתולוגית של ״הזקן״, מייצרת התחנה המודרנית תפוקה גדולה פי עשרה – והיא בכלל נחשבת בינונית ביחס לתחנות חשמל גדולות.
מייצרים ביום, שואבים בלילה
טכנולוגיית האגירה השאובה נמצאת בשימוש ברחבי העולם כבר קרוב ל-80 שנה, עם מתקנים בהספק כולל של למעלה מ-100,000 מגה וואט חשמל. השיטה פשוטה: מקימים שני מאגרי מים, האחד נמוך והשני גבוה. במקרה של התחנה בגלבוע, כל אחד מהמאגרים הוא בנפח של 2.7 מיליון מ"ק של מים, כשמערכת של מנהרות תת-קרקעיות מחברת ביניהם בבטן ההר. עוצמת המים שנופלים מהמאגר העליון לתחתון מסובבת את הטורבינה, שבתורה מסובבת את הגנרטור שמייצר את החשמל.
כשהמאגר העליון מתרוקן, נדרש למלא אותו מחדש בדומה לפעולה של מצבר. הטעינה נעשה באמצעות משאבות הפועלות בשעות הלילה, בהן צריכת החשמל נמצאת בשפל והעלויות נמוכות במיוחד. עד הבוקר המאגר העליון מתמלא מחדש וכל התהליך חוזר מהתחלה. עיקרון הרווח כאן פשוט ויעיל: ממלאים את המאגרים במחירי שפל, מרוקנים אותם ומייצרים חשמל כשהביקוש בשיא והתשלום על החשמל למפעילי תחנת הכוח גבוה. "אפשר להקביל את מה שאנחנו עושים כאן לסוללה מלאכותית, שנטענת ומרוקנת בשליטה שלנו״, מסביר אהרונוביץ'. "מי שמחליט מתי להפעיל את התחנה החדשה זה אנחנו, מנהלי מערכת החשמל. כשיש ביקושי שיא, כשצריך השלמה לתחנות הקיימות, מכניסים אותה לפעילות – והיתרון הגדול הוא הזמן".
למה הכוונה?
"מרגע הלחיצה על כפתור ההפעלה של התחנה ועד לתפוקה מלאה של 300 מגה וואט חשמל, עוברות בסך הכול 50 שניות. זה חסר תקדים במובנים ישראלים. בתחנות הכי מהירות שקיימות אצלנו היום, נדרשות בין שש לעשר דקות כדי להגיע לתפוקה מלאה של התחנה, וגם זה בעלויות גבוהות שיכולות להגיע ל-10-15 אלף דולר ביום. כאן כל זה נחסך. הכל מבוסס על ביקושים וגיבויים, אם זקוקים לנו – פחות מדקה ואנחנו מוכנים. המשמעות היא שאנחנו יכולים לשמור רזרבות לשינויים פתאומיים בצריכת החשמל, וככל שישראל מתפתחת הנושא של רזרבות החשמל נהיה חשוב יותר ויותר.
אפשר להגדיר אותה כתחנה ירוקה?
"בסופו של דבר היא צורכת חשמל בעצמה כדי לפעול, אז היא לא ירוקה כמו טורבינות רוח לדוגמא. אבל אם מסתכלים על טכנולוגיות ירוקות במובנים של חיסכון יעילות, אז היא לחלוטין עומדת בקריטריונים האלה. כשאנחנו מדברים על יעילות הכוונה היא לכל הצדדים: חברת החשמל מקבלת גיבוי שיכול לייצר עשר שעות חשמל רצופות, והיזמים מקבלים תחנה שאמנם נבנתה בהשקעה גדולה, אבל כזאת שתחזיר את עצמה בתוך 20 שנה ואחריהן יישארו עוד 30 שנות זכיינות לפחות של רווח נקי. זו אבן דרך משמעותית בהיסטוריה של החשמל בישראל, כי היא מספקת לנו ודאות וגמישות. בטווח הארוך זה יתרום למשק שלנו״.
בעולם, כאמור, הטכנולוגיה קיימת כבר שנים רבות ופועלת בהצלחה. אז למה אלינו היא מגיעה אלינו רק עכשיו? אהרונוביץ׳ טוען שמדובר בשילוב של תזמון, רגולציה, צורך, השקעות וגורמים נוספים שהיו צריכים להתחבר כדי לאפשר את ההגעה שלה לישראל. עד 2008 חברת החשמל החזיקה במונופול על בנייה של תחנות כוח, והידע שנצבר אפשר לעבוד גם עם התחנה הראשונה שהוקמה ומופעלת על ידי זכיין. התהליך הארוך בדרך לגזירת הסרט והפעלת הבכורה כלל בדיקות היתכנות, גיוס כספים ופרסום התנאים לרישיון. המשמעות היא שטווח הזמן שבין הרעיון הראשוני לבין היישום בפועל הוא של שנים ארוכות.
למה נבחר דווקא הר גלבוע?
"היזם בדק הרבה מקומות ברחבי המדינה, וזה המקום הכי מתאים שנמצא. בסופו של דבר מחפשים הפרשי גובה של לפחות 500 מטר, וזה אחד המקומות שנמצאו בישראל. ניסו לבדוק גם את הר הכרמל, ליד המחצבות של נשר, אבל זה לא צלח. יש תחנת כוח נוספת שנמצאת בשלבי בנייה, כוכב הירדן שמה, והיא נמצאת קרוב לתחנת הכוח הישנה בנהריים וצפויה להתחיל בפעילות בעוד שנתיים. הפרויקט השלישי שנמצא בתכנון הוא בצוק מנרה, ליד הרכבל".
