שעת בוקר מוקדמת, פאתי באר שבע. שני רכבי טויוטה היילקס מפרים את מנוחת החול המדברי על גבעה מדרום למחלף שרה. החול הדקיק הזה הוא גם הסיבה שהגיעו לכאן. הרכבים נעצרים למרגלות עמוד חשמל בגובה 45 מטרים, ומאחד מהם יוצא דוד אסולין (50), עובד מחלקת תחזוקת הרשת של חברת החשמל. הוא מכוון משאית ענקית מלאה ב-7,000 ליטר (7 קוב) של מים מזוקקים, ומיכלית נוספת עם 4 קוב (4,000 ליטר), ושתיהן מתחילות לטפס אל המקום בו חונים הרכבים. מעליהם נשמע כל העת זמזום עז וטורדני.
מדי שנה בחודש יוני יוצאת השיירה הזאת לדרך כדי לנקות את המבודדים שמחזיקים את כבלי החשמל, אותם עיגולים שחורים שכולנו מכירים מעמודי החשמל (ר' בתמונה). בחורף הגשמים עושים את עבודת הניקיון באופן טבעי, אבל משם והלאה מצטבר אבק והוא פוגע ביעילות המבודדים, ומייצר תופעת לוואי של אינספור פריקות חשמל זעירות. כל פריקה שכזו מפיקה זמזום קל שהולך ומצטבר ויכול להפוך עם הזמן למטרד סביבתי של ממש, ולהפרעה משמעותית ברשת החשמל. אם עברתם אי פעם בקרבת עמוד חשמל ותהיתם מה גורם לרעש הזה – התשובה היא חול ואבק בשילוב של הלחות באוויר.
מסלול הניקיון מתחיל כל שנה בנקודה הדרומית והמאובקת ביותר של המחוז, רמת חובב. משם ממשיכה השיירה צפונה מדי יום, שוטפים עוד ועוד מבודדים בעמודים, עד שהיא מגיעה בסופו של תהליך לחלק הצפוני של מחוז הדרום. ועד אז החורף כבר שוב איתנו.
לא המים שאתם חושבים
רגע לפני שהוא אוסף את חבריו לתדריך בטיחותי לפני תחילת העבודה, נזכר אסולין בעבודתו הקודמת בחברת החשמל. ״עבדתי במחלקת רשת, בהקמת קווים. אתה כל היום בחוץ, משנע קורות פלדה, זה מאוד פיזי. עכשיו אני פה והעבודה לא פיזית כל כך, אבל דורשת ריכוז מירבי כי בעבודה עם מתח חי כל טעות יכולה להיגמר רע מאד".
אסולין אוסף את חבריו לתדריך בטיחותי לפני תחילת העבודה. בחלק מהמקרים הוא נעזר במסוק כדי לנקות את המבודדים על העמודים, אבל לא בכל מקום אפשר להפעיל מסוק. במחלף שרה, למשל, העמודים מוצבים בסמוך למבנים של שבט בדואי מהגדולים בישראל, מסעודין אל-עזאזמה. הרוק והאבק שמייצרים להבי המסוק עלולים לגרום לנזקים לבתים האלה, רובם פחונים, ולכן נדרש כאן ניקוי מסוג שונה.
בשלב הזה בטח כבר שאלתם את עצמכם אם ניקיון של כבלי חשמל במים הוא לא רעיון מסוכן. בדיוק ברגע הזה נכנס לתמונה דורון פנחס, חבר בצוות הניקיון ובעצמו עובד ותיק בחברת החשמל. הוא ממלא כוס במים מתוך המיכל העצום של המשאית, ומכניס לתוכה מד מוליכות. המים שנמצאים בתוך המיכלים הם מים מזוקקים, כלומר מים שאינם מוליכים חשמל. לכן המגע שלהם עם הכבלים לא יוצר את הריאקציה שעלולה להוביל להתחשמלות. המד מראה 0.0 מיקרו אוהם (יחידת מידה שבוחנת התנגדות חשמלית). כל תוצאה של מעל 5 מיקרו אוהם הייתה פוסלת את המים במשאית מטעמי בטיחות.
חבר נוסף בצוות הוא בני חממי, שנמצא עדיין בשלבי הכשרה על העבודה במשאית, וזוכה לפיקוח צמוד של כל יתר החברים. מתוך תא המפעיל של המשאית הוא מתפעל הבום – תותח מים בעל מנוף טלסקופי שיכול להגיע לאורך של עד 45 מטר. הוא מכווה בזהירות את קצהו אל שרשרת המבודדים הראשונה להיות, ויורה לעברה זרם מים ממוקד בלחץ גבוה. חלק מהמים הופכים לספריי דקיק ששוקע כמו ענין על הסביבה, וחלקו קולח למטה בצבע של מי-בוץ. ברגע שהמים חוזרים לצבע צלול, עובר חממי אל שרשרת המבודדים הבאה.
רק שאף אחד לא ייתקע בשטח
אחרי כמה וכמה עמודים סטנדרטיים, מגיעה השיירה אל עמוד עצום בגודלו, שמכונה עמוד מתיחה. ההבדל בינו לבין האחרים הוא שבמקום 6 שרשראות מבודדים סטנדרטיות, הוא כולל לא פחות מ-26 שרשראות כאלה. זמזום רעשני של 104 מבודדים קרמיים מלאי אבק מחריש את אוזני כולם, והצוות נזקק לכוח המלא של המשאית והמיכלית למשימה הזו. צינור מים מחובר בין שתי המשאיות, ומזרים את הלחץ הנדרש כדי לנקות את המבודדים. מרגע לרגע רעש הזמזום הולך ומתעמעם, עד שלבסוף הוא נעלם לחלוטין.
בקצה הצינור (בשפה המקצועית ״דיזה״) ממוקמת שבשבת שמושכת את תשומת לב כולם, ומודדת את מהירות הרוח. ברגע שנחצה רף 35 קמ״ש, העבודה נעצרת אוטומטית. במהירות רוח שכזו המים מוסטים, הזרם מתפזר ולא מאפשרים ניקיון יעיל.
מיכלי המים התרוקנו בדיוק כשחממי סיים לנקות את העמוד, והשיירה מתקפלת. אסולין נשאר אחרון. "אני מקפיד להישאר עד שאני רואה שכולם על הכביש. אנחנו עובדים במקומות שלא תמיד יש בהם קליטה, ואני לא רוצה שמישהו יתקע לי פה בשטח עם כל הסלעים והמהמורות". מסביב משתרר שקט מספק של עמודים נקיים ושלווים. השיירה נעלמת מעבר לאופק ואסולין עולה על הרכב האחרון, ביוני הבא הוא יחזור לכאן שוב.
