בסמוך לאחד המבנים המוכרים ביותר בישראל, תחנת הכוח ״אורות רבין״ בחדרה, מתרחשת בימים אלה היסטוריה קטנה. בתיכון המקצועי ״עמל אנרג׳יטק״, שבקריית ההדרכה של חברת החשמל, בין המדשאות המטופחות לכיתות, בין מקצועות הליבה והשיעורים הטכניים, מתפתח דור העתיד של חברת החשמל. אסתר שויפר, שיר-אל ממן ושרונה אברה – כולן בנות 16 ומתגוררות בנתניה – מובילות את החזון והשינוי הזה.
תחום החשמל בישראל סובל ממחסור בעובדות ועובדים איכותיים מכל התחומים, מה שהוביל להקמת בית הספר מלכתחילה. ״אנרג׳יטק״ הוא לא רק פס-ייצור של אנשי מקצוע איכותיים, הוא מציע לתלמידים לימודים אקדמיים ברמה גבוהה בפורמט של כיתות י״ג-י״ד, שמבטיחים את עתידם ומקנים לתלמידים מקצוע נחשק עוד לפני הגיוס לצה״ל. התיכון מצעיד את החברה הישראלית בנחישות אל שוק עבודה שוויוני יותר, ולא במקרה אלא כמדיניות ברורה.
"דווקא בתקופה של חתירה לשוויון מגדרי, אנחנו ממשיכים לראות פערים בין מקצועות 'גבריים' או 'נשיים', בעוד שני המגדרים נושאים ביכולות זהות", אומר מנהל בית הספר, דרור לוי. "בתעשייה, לרוב אישה תיכנס לנעלי המזכירה או הפקידה שעובדת תחת מנהל או איש מקצוע בכיר. המשוואה הזו חייבת להתבטל כי היא לא נכונה לנו מקצועית וגם חברתית".
״יש נטייה לחשוב שנשים לא בנויות לעבודה כזו – בי זה פוגע״
עד לפני לא-הרבה שנים מערכת החינוך עוד הציעה לימודים ״נשיים״ כמו כלכלת בית. כיום התלמידות של דור ה-Z מגיעות עם רצון אדיר לנפץ את התפיסות המיושנות. לדבריו של לוי, כל התלמידות שהגיעו עד היום לבית הספר ביקשו ללמוד על מכונות, להבין איך דברים עובדים, לפרק, להרכיב ולבנות. שויפר, ממן ואברה, שסיימו בהצטיינות לימודי רתכות, רכשו ידע עיוני ומעשי בתחזוקה מכנית, מכניקה, הידראוליקה, גז טבעי, בקרים מתוכנתים, מסגרות ועוד. בנוסף לתעודת ההצטיינות הן יקבלו גם תעודת מקצוע מטעם משרד העבודה, שתהפוך אותן לנכס מבוקש במשק לאחר שחרורן מצה״ל.
"כל התלמידות כאן הן נשים צעירות שיודעות לטפל בתקלות מורכבות״, אומר לוי. ״הן אוהבות לשיר, בדיוק כמו שהן נהנות לאחוז אלקטרודה. זה מרשים, כי העולם הטכנולוגי עשוי להיות מרתיע לאישה. אבל אני רוצה עוד חלוצות".
בעוד מערכת החינוך הממלכתית מאופיינת בכיתות צפופות מדי, שיטת לימוד מיושנת, שמבוססת על שינון במקום הבנה, קושי להתמודד עם לקויי-למידה שנופלים לא-אחת בין הכיסאות, וצוות הוראה עמוס ולא מתוגמל – הלימודים בבית-הספר המקצועי מתקיימים במודל בוטיק. הכיתות קטנות וממוקדות, עם מגוון מקצועות כדי להקל על כל תלמיד למצוא את התחום שמתאים לו. הכי רחוק ממה שהתרגלנו לחשוב על בתי-ספר מקצועיים מימי קום המדינה.
שויפר היא דוגמה למהפך החינוכי הזה. "סבלתי קשות בבית-הספר הרגיל. הייתי לקראת נשירה למרות שידעתי שיש בי איכויות", היא מספרת. "באנרג׳יטק, לצד לימודי הליבה, אני גם לומדת מיכון תעשייתי, נחשפת לעבודת מפעלים, לומדת על סוגים שונים של גזים, לוקחת חלק בסדנאות תחזוקה וריתוך. גיליתי שיש לי מה לעשות עם זה ושאני טובה עם הידיים. אני אפילו משתמשת בריתוך ליצירה ואמנות".
ממן עלתה לארץ ב-2014 מצרפת, ואותה לא היה צריך אפילו לשכנע. במשך שנים היא ליוותה את אביה, שחשף אותה לעולם הריתוך ועבודת הכפיים. במציאות שמסלילה נערות למקצועות "נקיים" יותר, היא ידעה מאז ומתמיד שזה הכיוון שלה. "אני אוהבת להפעיל את הידיים, להרגיש חומרים שונים, להיות בשטח. יש נטייה לחשוב שנשים לא בנויות לסגנון עבודה כזה ובי זה פוגע. אני רואה את התלמידים שאיתי, חלקם הרבה מאחוריי, גם ברמה הפיזית", היא אומרת.
אברה, הלומדת בתיכון, מתנגדת גם לדימוי החד-גוני שמצמידה החברה לנשים צעירות. ״אנשים שוכחים שלא כולנו דומות, אני נהנית מהעבודה בידיים ויודעת שהמשק הישראלי רק מחכה לי. בגיל 15 עוד מוקדם להחליט מה יהיה בעתיד, אבל אני מודה ושמחה שיש לי הזדמנות להיחשף לעולם הזה".
"החברה הישראלית תקועה בכל מה שקשור לפיתוח קריירה אצל נשים"
אז איך קבוצה של נערות נחושות מתקבלות בסביבה עמוסת טסטוסטרון? האמת, די בקלות. "כרגע לומדות אצלנו שבע תלמידות. זה לא הרבה, אבל כל אחת מהן מרגישה ייחודית. גם בקורס טיס הרוב הוא גברי", מסביר לוי. "החברים בכיתה והצוות החינוכי רוחשים להן כבוד, ואני יכול לומר בפה-מלא שגם מי שהגיעה עם רתיעה, תוך שבועיים מקסימום מצאה את החיבור".
אג'נדת הגיוון המגדרי מחלחלת גם לצוות החינוכי, שמורכב ממהנדסי ומהנדסות חברת החשמל שנותנים דוגמה אישית לעבודת צוות. גברים ונשים, כתף אל כתף. "גם הבנות וגם הבנים מבינים שהם צריכים לעבוד בצוותים מעורבים, מרמת הטכנאית בשטח ועד לעמדת הניהול. זה שינוי תודעתי", אומר לוי.
כאיש חינוך, לוי מודע היטב לתופעת ההסללה של נשים בשוק העבודה, על ידי פיתוח קריירות שיסייעו להן להפוך לאימהות ורעיות. המודל הזה מונע מנערות בעלות סט כישורים טכני, לפנות ללימודים במגמות ריאליות. ״בבית הספר אני נחשף לאומץ״, הוא אומר, ״הרי הבנות האלה זוכות כבר בגיל 15 לתזכורות בלתי פוסקות שהאימהות כבר בפתח, והן צריכות להתאים את עצמן. הן בפירוש מוסללות לתחום שימנע מהן מימוש עצמי, ואנחנו נמצאים כאן כדי לשבור את המבנה הישן. כדי לפנות חברה מאוזנת יותר״.
ולמה זה חשוב? זה הרבה יותר משאיפה לאיזון. לדברי לוי, נשים מביאות עמן חשיבה יצירתית, נקודת מבט וערך מוסף שתעשיות צמאות לו. "אפילו בהנדסת מוצר, אפשר לראות איך נערה מתכננת את הדברים אחרת. כמה סבלנות יש לה או כמה הצד האסתטי חשוב לה לא פחות״, אומר לוי. ״בסופו של דבר, כל קבוצת חשיבה איכותית זקוקה לנשים בתוכה".
