כשהחשיכה ירדה על לוד בשעות הערב של יום רביעי, נדמה היה שהסכנה אורבת בכל כיוון, לא רק לתושבים אלא גם לצוותי חברת החשמל בעיר. האוזניים כרויות לקול אזעקה, הידיים המיומנות מתקנות את התשתיות שנהרסו והמבטים עוקבים אחר ההתנגשויות האלימות ברחבי העיר. ״אני 31 שנים בחברה ומעולם לא עברתי דבר כזה״, מספר חיים קשקש (53), משגיח בחברת החשמל שמכיר כל פינה באזורי רמלה ולוד. ״אנחנו עובדים שנים עם האוכלוסייה כאן, ויש בינינו חברות גדולה וכבוד הדדי, יהודים וערבים, זאת הפתעה ענקית מה שקורה כאן ואכזבה גדולה״.
משגיחים כמו קשקש הם החלוצים של צוותי התיקון הכוננים של חברת החשמל. הוא מגיע ראשון לזירה, בוחן ומנתח אותה כדי לתדרך את העובדים, מנטרל סכנות כמו חוטים קרועים ומנתק את המתח החשמלי, כדי שהצוותים שיגיעו אחריו יוכלו להתחיל לעבוד במהירות ובבטיחות. בלב מבצע ״שומר החומות״, כשהסכנה לשיגורי טילים מרחפת, סיירו קשקש וצוותו ברחבי לוד, ואמדו את נזקי ההתנגשויות האלימות. ״היה כאן פילר רשת שנשרף כליל״, הוא אומר, ״הפילר הזה מזין גם בניינים מעורבים של יהודים וערבים בשכונת רמת אשכול. כבר יומיים אנשים יושבים כאן בלי טלוויזיה, בלי טלפון, מנותקים מהעולם כי אין חשמל. זאת החובה שלנו להיכנס ולהחזיר להם את החיבור״.
לבושים בשכפ״צים וקסדות, וכשסביבם טבעת אבטחה של חיילי משמר הגבול, קשקש וצוותו עבדו במרץ אל תוך הלילה. ״במהלך העבודות הגיעו קבוצות של ערבים ויהודים והתחילו התנגשויות לידינו״, הוא נזכר, ״השוטרים ניסו לפזר אותם עם רימוני הלם וגז מדמיע, אבל הרוח סחפה את הגז לכיוון שלנו ובמשך כמה דקות לא יכולנו לעבוד מרוב שהעיניים שרפו״. במקביל, גם האזעקות הכריחו את הצוותים לעזוב את העבודה, ולמצוא מחסה בחדר מדרגות של בניין סמוך. ״זה מלחיץ, אבל אני חייב לשמור על חוסן ולהקרין ביטחון בשביל העובדים שלי״.
הטיל פגע בקרקע, הרסיס פגע בכבל בגובה 13 מטר
יום קודם לכן באשקלון, ריבוי הזירות והאירועים לא הותיר מקום להיסוס. מיכה שטרית (53), מעובדי השטח של חברת החשמל בעיר, נע ממוקד נפילה אחד לאחר בניסיון להחזיר את אספקת החשמל לתושבים במהירות. לדבריו ״ברגע שיש נפילה, 90% שיש פגיעה גם בתשתית החשמל. רקטה שנוחתת באמצע רחוב כמעט תמיד פוגעת בתשתית שנמצאת מתחת לאדמה״. באזור האחרון אליו הגיע, הטיל פגע במדרכה ולא חדר אל התשתית, אבל הרסיסים פגעו בתשתית העילית בגובה 13 מטרים, וקרעו את הכבלים.
הצוות של שטרית נמצא בכוננות על גזרה רחבה, שמגיעה עד מחסום ארז, ניר עם ומפלסים. כולם עובדים עם שכפ״צים וקסדות, כשגם הבמה שבעזרתה עולים העובדים אל קווי המתח העליונים, ממוגנת. ״יש מידה כלשהי של חרדה ולחץ, אין ספק״, הוא אומר, ״אבל זה לא הסבב הראשון ולא השני שלנו, כך שאנחנו מיומנים. אם יש אזעקה, דואגים לתפוס מחסה ואז חוזרים לעבודה״. על פי הנהלים, במקרה של אזעקה הצוות שעל הקרקע רץ לתפוס מחסה, בעוד העובדים על הבמה – שלא יספיקו לרדת בפרק הזמן הנדרש – תופסים מחסה בתוכה ונותרים למעלה.
תיקונים מורכבים, כמו במקרה של הזירה האחרונה, דורשים זמן רב יותר בגלל הצורך בהחלפה של התשתית. מה שמאריך כמובן את החשיפה של הצוותים בשטח הפתוח. ״צריך כאן אמונה חזקה בכך שיהיה טוב, בלי זה אי אפשר לעבוד״, אומר שטרית, ״זה התפקיד שלנו״.
״אנחנו לוחמי החשמל, זה התפקיד שלנו״
בכל פרק הזמן שבו הצוותים השונים בשטח, המשפחות הדואגות בבית נמצאות במתח שבין החשש משיגור נוסף לבריאותם של היקרים להם בחוץ. ״אשתי התקשרה אלי מהבוקר ואני כל הזמן ניתקתי וחזרתי אליה בוואטסאפ כדי שלא תשמע את הפיצוצים״, מספר קשקש. הבעיה היא שבמציאות שבה הכל מצולם ומתועד, מהר מאוד גם בני המשפחה של קשקש גילו את המציאות שבה הוא עובד. ״פתאום אני מקבל סרטון מהבת שלי, זאת הנכדה שמבקשת שסבא יחזור כבר הביתה. ואני עם דמעות בעיניים, צילמתי לה סרטון של החבר׳ה שמבטיחים שתיכף סבא מסיים והוא חוזר אליה״.
גם קשקש וגם שטרית נחושים להמשיך את העבודה בכל מחיר. ״חשמל זה בסיס, הכל עובד סביבו״, מסביר שטרית, ״זאת האחריות שלנו. יש בה סיכון, אבל זאת שליחות לעשות את כל מה שביכולתנו כדי להפוך את המצב הזה לנסבל יותר עבור אנשים״. אחרי כמעט 24 שעות בשטח ורגע לפני שהוא תופס שינה קצרה, לקשקש כבר ברור שיחזור מיד לשטח. ״אנחנו לוחמי החשמל והתפקיד שלנו הוא לאפשר את האספקה 24/7. כמובן שצריך לנהוג באחריות ובבטיחות, אבל זאת העבודה״.
האקורד האחרון שלו הוא אופטימי, למרות כל מה שראה וחווה בימים האחרונים. ״כשסיימנו את העבודה והחשמל חזר, כולם מחאו לנו כפיים – ערבים ויהודים – הרעיפו עלינו אהבה, דאגו לקפה ולאוכל. הלוואי שכל זה ייגמר ונחזור לחיות יחד״.
