לפני כשנה צץ במוחה של הדס אוארבך, מנהלת אחזקות מבנים באגף לוגיסטיקה ונכסים של חברת החשמל, רעיון. זה קרה במהלך שיפוץ בניין מטה החברה ברחוב החשמל בתל אביב, לאחר שפרצה בו שריפה. ״במסגרת השיפוץ היינו צריכים לתמוך את התקרה, ושכרנו מקבלן רגליות תמיכה״, מספרת אוארבך. אלא שהעבודות התעכבו ולכן הוחלט לקנות את הרגליות, במקום לשלם שכירות חודשית שתעלה יותר. ״המקרה הזה גרם לי לחשוב שכדאי לפרסם את העובדה שיש לנו רגליות תמיכה כאלה אחרי סיום העבודות, כדי שמי שיצטרך להשתמש בהן לא יצטרך לרכוש את הכל מחדש והציוד הישן ישכב ללא שימוש במחסנים״.
מודל החשיבה הזה התאים לעשרות מקרים אחרים שבהם ציוד או פריט נדרש ומתפקד, נשכח באתרים או במחסני החברה והעלה אבק אחרי שקבלנים או עובדי החברה סיימו את השימוש בו, או במקרים של עודפים שנשכחו באתרים. כך נוצר מפגע סביבתי שלבסוף נזרק לפח או מאוחסן במחסנים במחיר נמוך, על אף שלחברה היה בו צורך בשימוש עתידי. המיזם שאותו מובילה אוארבך מתמודד בתחרות החדשנות של חברת החשמל, שבמסגרתה שישה צוותים של עובדי החברה מציעים יוזמות חדשניות לאתגרים במגוון תחומים.
חיסכון של עשרות מיליוני שקלים בכל שנה
אוארבך, מהנדסת אזרחית בהכשרתה ובעלת תואר שני במנהל עסקים עם התמחות באיכות הסביבה, מתכננת בימים אלה את אתר האינטרנט השיתופי הראשון בתולדות חברת החשמל. לדבריה, כל בעלי העניין יוכלו להירשם אליו ולקבל עדכונים קבועים לגבי ציודים ופריטים שנמצאים ברשות החברה. האתר אמור להיות מחובר גם למערכת ה-SAP (מערכת מידע לניהול ארגון), כך שמתכנני רכש ציוד יקבלו התראה על קיומו של ציוד בחברה, אם ינסו להזמין פריט נוסף וזהה לו. ברירת המחדל תהיה שימוש בפריטים/ציוד משומשים מהמאגר. אישורי רכישה של ציוד חדש בחברה יתאפשרו רק לסמכות בכירה, וכך עשויים להיחסך עשרות מיליוני שקלים פוטנציאליים בכל שנה. מעבר לכך, קיימות תועלות נוספות כגון: שמירה על איכות הסביבה, קיצור זמני אספקה, הקטנת מפגעים בטיחותיים, שיפור תדמית החברה, הגדלת תחושת קהילתיות ועוד.
לצורך פיתוח הרעיון, פנתה אוארבך לאורלי רפפורט, עורכת דין שמתמחה בחדשנות והאחראית על החדשנות באגף שבו עובדת אוארבך. במהלך סדנת הכרישים שקיימה חברת החשמל, הצטרפה אליהן גם רעות מיטיילר, מהנדסת מכונות עם ניסיון בפיתוח אתרים למיזמים, שהתלהבה מהרעיון. כל אחת מחברות הקבוצה מביאה ניסיון וידע שונים שמעשירים את האתר ההולך ונבנה. לדבר אוארבך, עלות הקמת המיזם (כ-250 אלף שקלים) קטנה משמעותית ביחס להיקף העלויות שייחסכו בעזרתו. תהליך ההקמה והפיתוח צפוי להימשך שלושה עד שישה חודשים. בשלב מאוחר יותר תוכל החברה למכור את המערכת גם לחברות אחרות ולשתף פעולה עם חברות ממשלתיות אחרות.
אוארבך מעידה שנושא השמירה על הסביבה מלווה אותה גם בבית, שם היא ומשפחתה משקיעים הרבה במחזור. בעבר יזמה גם מחזור של חומרי בנייה בתחנת המשנה יבנה. ״זה היה פרויקט ראשון מסוגו בחברת החשמל בכל הנוגע למחזור פסולת בנייה״, היא מספרת. ״הרסנו יסודות קיימים של הבניין, גרסנו אותם באתר, ובחומר הגרוס השתמשנו למילוי בשטח. בנוסף, את הפלדה שהוכנסה לתוך הבטון המזוין מכרנו. יזמתי פרויקט דומה גם בתחנת מיתוג עתידים ברמת החיל, שבתל אביב".
