כולנו גדלנו על סיפורי הניסים של חג החנוכה: פך השמן שהספיק לשמונה ימים, ניצחון המכבים על היוונים – בימים ההם, בזמן הזה. אלא שניסים ממשיכים להתרחש כל הזמן גם בזמננו – ולייצר סיפורים מרגשים, מדהימים, מפתיעים ומרתקים. לקראת חנוכה 2021, ביקשנו מעובדי חברת החשמל לשתף את סיפורי הניסים האישיים שלהם באתר מיוחד: ״קרה לי נס״.
הסיפורים ממשיכים להיות זמינים לקריאה כל העת (מוזמנים להיכנס ולהציץ). אלו רק ארבעה מתוכם.
נס בעיר העתיקה / רז ביבי
בתאריך 21.6.15, בעת השירות הצבאי במג״ב ירושלים, בין הסמטאות של העיר העתיקה, נדקרתי בליבי על ידי מחבל. למרות הפציעה הקשה, הצלחתי לנטרל אותו. הגעתי לבית החולים ללא רוח חיים וללא לחץ דם, והנס שקרה לי הוא שהרופאים הצילו את חיי! לכן כל יום מבחינתי הוא אור! כמו הנרות שאנו מדליקים בחג החנוכה הקרב ובא. חג אורות שמח 🙂
״אחרי שלושה שבועות של הרדמה ותפילות, חזרתי לחיים״ / שרון טביב
בשנת 1999, חמש שנים בלבד לאחר תחילת עבודתי בחברת חשמל, ולאחר תקופה של מספר שבועות בהם הרגשתי רע באופן לא מוסבר, אובחנתי במחלת לב כרונית שנקראת קרדיומופתיה. ובאחת, מבחור אתלטי, יוצא יחידת חי"ר – הפכתי לאדם חלש, כואב ומנוטרל. מצב שהשפיע בהדרגה על יכולת התפקוד שלי בעבודה.
בגיל 30 נאלצתי לעבור השתלה של קוצב לב. עם הזמן מצב הלב שלי רק הלך והידרדר, עד שנכנסתי לרשימת הממתינים להשתלה בשיבא. אבל עד שאזכה ללב הנכסף, נאלצו להכניס אותי לניתוח להשתלת לב מלאכותי שאמור היה לסייע לי לשרוד אחרי ש-8-9 צנתורים שעברתי ולא שיפרו את מצב ליבי.
ואז ביום שישי אחד, בזמן שאני מתארגן לשבת, פספסתי כ-10 שיחות שלא נענו בטלפון הנייד. רציתי לצאת מהבית – ופתאום אמא שלי נכנסת בריצה, נרגשת ונסערת, ובקושי מצליחה להגות את הבשורה: מצאו לי לב והרופא רוצה להשתיל לי אותו עוד שעתיים!
הניתוח ארך חמש שעות. נכנסתי בלילה לניתוח וסיימו לנתח אותי לפנות בוקר. אבל אז התחוללה דרמה: לא הצליחו להעיר אותי והכליות שלי היו על סף קריסה. 'עקרו' לי את הלב המלאכותי מהגוף אחרי למעלה מ-3 שנים וזה פגע בתפקוד הכליות. מתישהו עלה החשש שאולי אצטרך גם השתלת כליה; אפשר רק לדמיין כמה קשה אמא שלי לקחה את זה. הייתי מורדם ומונשם, ללא הכרה או הבנה מה מתרחש סביבי.
אחרי שלושה שבועות במצב כזה – פנו לאימא שלי כאפוטרופסית שיכולה לקבל החלטות בשמי וביקשו שתחתום על הליך של החדרת צינורית לקנה הנשימה שלי. בלית ברירה, תוך ידיעת הסיכונים – אמא שלי חתמה על ההצהרה. ואז התעוררתי והתחלתי להתאושש, אחרי 25 ימים רוויי קוקטיילים של תרופות מהסוג החזק ביותר, משככי כאבים והרבה תפילות מצד הקרובים אלי.
מאז כבר הספקתי להתאושש לגמרי, ולחזור למשרה מלאה כאחראי מרפאת תחנת הכוח רדינג, שנותנת שירות ל-400 עובדים בבדיקות על פי חוק, ובמצבי חירום כחובש רפואת חירום. בנוסף, אני משמש כיד ימינו של הרופא הראשי, ד"ר ברוך סגל. אחת לשנה אני עובר צנתור וביופסיה לפי ההוראות למושתלי לב, כדי לבדוק את מצבי – אבל לא חלות עלי שום מגבלות ואני מתפקד כאחד האדם.
* הסיפור בגרסתו המלאה באתר
״הרכב התהפך על הגג – אני יצאתי ללא שריטה״ / ליונל אריאל מצגר
לפני כעשר שנים, הייתה לי תאונת דרכים ביום ו' בדרך לחוף הים. רכבי (סיטרואן קסרה) התהפך על הגג כתוצאה מההתנגשות עם הרכב השני. יצאתי מהרכב ללא פגע, אפילו ללא שריטה אחת. אחר כך התברר שנגרם לאוטו נזק 'טוטל לוס׳. שוטר התנועה שהגיע למקום למלא דו״ח אמר לי שניצלתי בנס, ושזה היה יכול להיגמר בצורה הכי טרגית שיש. כמובן ברכתי 'ברכת הגומל' בביה״כ בשבת. בנוסף חזרתי למקום התאונה אחר כך כדי לברך ״שעשה לי נס״.
״אם לא היינו לוקחים את הילד לבית הרופאה – הוא לא היה איתנו״ / טל רחמים
לפני שנתיים, בד׳ בכסלו, ילדתי את ילדי השלישי ישי דוד. מיד הרגשתי שמשהו ״לא בסדר״. להבדיל, הצוות הרפואי טען שהכל טוב ושיחרר אותנו הביתה. בגיל 11 יום (כמה ימים לפני חנוכה) לקחנו אותו באופן עצמאי לסורוקה, כיוון שהרגשתי שהילד לא אוכל טוב ולא מתרוקן כמו שצריך. לאחר צילומים ובדיקות הוחלט על ניתוח חירום. משם עברנו סאגה של שנה וחצי – סה״כ שבעה ניתוחים ואין ספור בדיקות וביקורות. הנס הוא שהילד כרגע בחיים, כי אילולא חס ושלום היינו לוקחים אותו עצמאית לבית הרפואה – לא היה מה להציל כבר יום למחרת. הוא נס חנוכה שלנו ואנו מודים כל יום על הניסים ועל הנפלאות ועל התשואות שבכל יום עמנו.
