ב-1943, כמעט 40 שנה לפני ההחלטה על הקמתה של תחנת כוח חדשה בין חיפה לת"א, טייל נתן בן ה-20 ליד נחל חדרה (המקום בו תוקם התחנה) והבחין שהמים בנחל שלצידו נעצרים מטרים ספורים מקו החוף ולא מצליחים להתחבר אל הים. האבחנה הזאת מילאה אותו בצער, שאותו קישר לחיים שמכריחים אותנו לעזוב דברים ואנשים אהובים. כך נולד "חופים הם לפעמים", מנכסי צאן הברזל של השירה הישראלית. נתן הוא כמובן המשורר נתן יונתן.
אלא שהמים הצלולים שראה יונתן הפכו במהלך השנים לעכורים ומזוהמים. ב-1982, בהחלטה משותפת של חברת החשמל וקרן קיימת לישראל, הוחלט על סלילת צינורות בקוטר של שני מטרים, שיזרימו מי ים – שנשאבים לצורך קירור תחנת הכוח – אל הנחל כדי לנקות אותו.
כיום לא מדובר בסתם עוד נחל, אלא בפארק נחל חדרה: פינת חמד יפהפייה ומוריקה, עם גשר המיתרים להולכי רגל שמחבר בין שתי גדותיו של הנחל, שבילי טיולים ופיקניקים, המזרקה שידועה בכינוי "המבוע" ומתקני משחקים. אתר היסטורי לעתיקות ארכיאולוגיות מהתרבות הכבארית הפרהיסטורית נמצא גם הוא בסמוך. חובבי הציפורים שביניכם ימצאו במקום עופות מים כמו שלדגים גמדיים, אנפות אפורות וקורמורנים ששוהים באזור בין החודשים נובמבר ומרץ. אטרקציה נוספת באזור הם הכרישים המגיעים לשפך הנחל במהלך חודשי החורף, שימו לב לכללי הזהירות.
לאתר הרשמי לחצו כאן
