תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה עברה הרבה ב-42 שנותיה. היא החלה את דרכה בייצור של חשמל ממזוט, התקדמה לייצור בפחם ובימים אלה מתחילה מעבר היסטורי לייצור חשמל באמצעות גז טבעי.
המעבר מתאפשר בזכות הפעלתן של שתי יחידות ייצור חדשות מדגם H, בעלות הספק ייצור גבוה במיוחד של 630 מגוואט ובטכנולוגיה הנחשבת למתקדמת ביותר בעולם. היחידה הראשונה כבר החלה לפעול לפני מספר שבועות, ואחותה התאומה תיכנס לפעולה לקראת ספטמבר 2024.
יש לא מעט בלבול במונחים השונים שנוגעים לתחנות כוח בישראל, וזאת הזדמנות נהדרת לעשות בהם סדר. תחנת כוח היא האתר שבו מיוצר החשמל על ידי מספר יחידות ייצור שמשתנה בהתאם לצרכים. יחידות הייצור מגיעות בהספקים שנעים בין 40 מגוואט ליחידות הקטנות ועד 575 מגוואט ליחידות הגדולות. חומר הגלם (מזוט, פחם או גז טבעי) מוכנס אל היחידה, נשרף ומומר לאנרגיה שמייצרת חשמל. ישנן גם יחידות ייצור של אנרגיות מתחדשות, כמו פאנלים סולאריים וטורבינות רוח.
במסגרת הרפורמה במשק החשמל, הוקמה חברת נגה שאחראית על תכנון, ניהול ופיתוח מערכות החשמל. נגה מנתחת את תחזיות הביקוש של המשק הישראלי לשנים הקרובות, כמו גם נתונים חשובים נוספים כמו תחזית מזג האוויר שמשפיעה על הביקושים – ובהתאם קובעת כמה יחידות ייצור נוספות נדרשות, והיכן יש למקם אותן. לחברת החשמל ניתנה האפשרות להקים שתי יחידות ייצור חדשות נוספות. כאן נכנסים לתמונה המחז"מים (מחזור משולב), יחידות הייצור החדשות שייכנסו לפעולה בתחנת "אורות רבין".
יותר חשמל, הרבה פחות זיהום
אחד האתגרים הגדולים של ייצור חשמל נוגע לנצילות החשמל. דמיינו, למשל, שליטר דלק נכנס אל יחידת ייצור. שריפת הדלק מייצרת אנרגיה שמסובבת את הטורבינות והגנרטור, שבתורו מייצר את החשמל, אבל רק כ-35% אחוז מהדלק משמשים לייצור עצמו. שני שלישים מכמות החום האגורה באותו ליטר דלק פשוט נפלטים דרך הארובות כגזי שריפה ומתבזבזים, בחום שנפלט לים ( דרך מי הים המקררים את המעבים) ועוד. יחידות המחזור המשולב כוללות דוד קיטור שמולבש על היחידה. גזי השריפה שנפלטים דרך הארובה, נקלטים בתוך הדוד ומנוצלים ל"סיבוב שני" של ייצור של חשמל, באופן שמעלה את אחוז הנצילות לכ-60%. המשמעות היא שנדרשות הרבה פחות יחידות כדי להגיע להספק הנדרש. זה טוב לסביבה וטוב למשק החשמל שלנו.
"המשמעות ההיסטורית של המהלך הזה גדולה הרבה יותר ממה שנדמה לנו", מסביר יוסי רופא, סמנכ"ל ייצור ואנרגיה בחברת החשמל. "היחידות החדשות יאפשרו לנו לסגור ארבע יחידות פחמיות קטנות ומזהמות. בנוסף שתי יחידות ייצור נוספות יוסבו לייצור בגז, לצד המחז"מים. זה תהליך הדרגתי שיסתיים עד סוף 2025, כשכל היחידות הפחמיות בכל תחנות הכוח של חברת החשמל ייסגרו".
אפשר לומר שהחל מינואר 2026 יסתיים עידן הפחם של חברת החשמל?
"בשגרה, עידן הפחם יסתיים חד משמעית. נעשה שימוש בגז טבעי נקי יותר, נפחית בהרבה את רמת הפליטות לסביבה ונשתמש במשאבי הטבעי שגילינו ממש כאן בים שלנו. חשוב להזכיר שבזכות חברת החשמל יש גז טבעי בישראל. מאגר תמר היה זקוק לקניין גדול, עוגן, כדי שהמשך הפיתוח שלו יהיה כדאי. חברת החשמל הייתה הגוף הראשון שהתגייס ושיש לו את המשאבים כדי לעשות שימוש בגז הזה".
ומה לגבי תקופות חירום? מה נעשה אם חלילה יהיה משבר בתחום הגז?
"בדיוק מהסיבה הזו, אנחנו לא משביתים את היחידות הישנות אלא רק סוגרים אותן. כידוע, אנחנו נמצאים ב"שכונה מאתגרת", ולכן אסור לנו להסתמך באופן בלעדי על מקור אנרגיה אחד. היחידות שאנחנו מסבים לגז מסוגלות לחזור לייצר בפחם במידת הצורך, וגם ביחידות הפחמיות האחרות שאנו סוגרים (הקטנות) נמשיך בתחזוקה שוטפת, ובדיקת כשירותן במשך מספר ימים בודדים בשנה – כדי שיהיו מוכנות למקרה חירום שבו נצטרך לייצר בפחם. ראה מה קרה בעולם רק בשנה וחצי האחרונות. גרמניה, למשל, הסבה כמעט את כל משק האנרגיה שלה לגז טבעי, ואז פרץ המשבר באוקראינה, ופתאום היא הייתה צריכה להחזיר לשימוש יחידות ייצור פחמיות כדי לעמוד בביקושים כשאי אפשר היה להסתמך על הגז. אנחנו שומרים על כשירות של הציוד ושל האנשים, כדי שנוכל להגיב במהירות לכל משבר".
עושים טוב עסקית, סביבתית וכלכלית
ההשקעה העצומה של חברת החשמל במתקני הפחתת הפליטות בתחנות "אורות רבין" ו"רוטנברג", הגיעה ל-7.5 מיליארד שקלים. כניסתן של היחידות החדשות למשק החשמל תוביל להחלפה של יחידות ייצור בנות 40 שנה, ותפחית בכך משמעותית השבתות לטובת טיפול בתקלות. התוצאה תהיה שיפור בזמינות החשמל וברזרבות של המשק הישראלי. בראייה לעתיד, הרזרבות האלה יידרשו גם לביקושים ההולכים וגדלים של משקי הבית, אבל גם לאימוץ ההולך וגובר של מכוניות חשמליות. ישראל היא מהמובילות בעולם בתחום הזה, ומשק החשמל נדרש להיערך בהתאם.
האתגר הגדול הבא יהיה לייצר רשת חשמלית שמוכנה לאתגרי העתיד. עוד ועוד יצרנים פרטיים נכנסים לרשת ומציעים למכור חשמל, בעיקר מפאנלים סולאריים. אלא שאנרגיה סולארית מביאה איתה בעיה. בשעות הצהריים היא מייצרת הספק גדול, שאובד בשעות אחר הצהריים המאוחרות כשהשמש שוקעת. את הפער הזה, כ-3,000 מגוואט (נכון להיום), נדרש למלא ממקורות אחרים – וזה בנוסף לביקושים שעולים גם כך בשעות הערב, כשכולם חוזרים הביתה. בעתיד, גם בעלי מכוניות חשמליות יוכלו להפוך לספקים, ולמכור לרשת החשמל עודפי טעינה ממכוניותיהם. כל אלה דורשים רשת מתקדמת שיודעת לווסת ולחבר את כל גורמי הייצור השונים, תוך שמירה על יציבות ואמינות החשמל.
"כשהתחלתי בחברת החשמל לפני יותר מ-30 שנה, היינו שורפים מזוט כדי לייצר חשמל", מספר רופא. "מדהים לחשוב כמה התקדמנו כחברה. לפעמים כשאנחנו בתוך התהליך, אנחנו לא רואים את ההיסטוריה שמתחרשת סביבנו. אבל כשעוצרים לרגע ומסתכלים, מבינים שאנחנו עושים טוב לא רע עסקית, אלא גם סביבתית וכלכלית. זאת המדינה של הילדים והנכדים שלי, וזאת התחושה של כל אחד ואחד מהעובדים. אנחנו מגויסים ומחויבים לעתיד של המדינה הזאת, להצלת חיים. כי חשמל הוא חיים, בלעדיו קשה עד כמעט בלתי אפשרי לקיים חיי שגרה. לכן, בין השאר אנחנו משלבים מתקני אגירת חשמל חדשים ומחז"מים וטכנולוגיות ושיטות חדשות. זה אתגר ענק ומורכב מאוד, אבל בסופו של יום, משק החשמל שלנו יהיה מהמתקדמים ביותר בעולם".
