"קיבלתי צו 8 בערב של ה-7 באוקטובר, והגעתי לבסיס שלי על הבוקר למחרת", מספרת מימי ג'מבר (33), מתכננת רשת וחל"ב (חיבור לבתים) במרכז ביצוע דן. "אני משרתת כסמלת מבצעים במחוז הדרום של פיקוד העורף, והבסיס שלי במילואים יושב באורים. להגיע לשם יום אחרי הטבח הנורא היה שוק טוטאלי. זה בסיס שאני משרתת בו במילואים כבר 13 שנה, ופתאום להגיע ולקבל את כל הריחות והמראות האלה – זה באמת היה מזעזע".
ג'מבר עובדת בחברת החשמל קרוב לחמש שנים, ולדבריה תמיד עודדו אותה לשמור על כשירות בשירות המילואים. "אני לא זוכרת שאי פעם עשו לי עם זה בעיות שאני הולכת לתרגילים – להפך, דווקא עודדו אותי, נתנו לי רוח גבית והמשיכו לעבוד על המשימות שלי בזמן שנעדרתי". בזמן המלחמה היא מפקחת ומדווחת על כל האירועים הקשורים לפיקוד העורף באזור המטווח ביותר במדינה – מאשדוד ועד אילת. "העבודה מאוד עמוסה, לצערנו כל הזמן מגיעים עוד ועוד אירועים".
עם זאת, היא מספרת, האווירה הקשה ששררה בקרב משרתי המילואים בבסיס שלה בימים הראשונים של הלחימה, התפוגגו אחרי הופעה מיוחדת של הזמר אביתר בנאי, שהגיע להרים את המורל. "אחרי שהוא הופיע, הוא כאילו הצליח למחוק את תחושת האבל. השיר שלו, 'אבא', פתח אצל כולנו משהו בלב, גרם לנו להיזכר מי מחכה לנו בבית, על מה אנחנו נלחמים. אני בעצמי גדלתי בלי אבא, והשיר הזה ספציפית תמיד נוגע בי ומלווה אותי".
"הייתי טוטאלית – בגלל זה הצטיינתי"
בגיל שלושה חודשים בלבד עלתה ג'מבר עם אמה, שתי אחיותיה ואביה לארץ מאתיופיה. אחרי שסיימה שירות צבאי משמעותי בתור סמב"צית חי"ר בבסיס צאלים, היא עבדה בתור אחראית משמרת במלון "בראשית" במצפה רמון. אולם, החלום לעסוק בעבודה טכנולוגית משמעותית עדיין קינן בה. "באותה תקופה חיפשתי מקום ללמוד בו הנדסאות חשמל, ואז קפצה לי מודעה בפייסבוק על קורס מזורז בשיתוף חברת החשמל. חשבתי שזו הזדמנות נהדרת". ג'מבר נרשמה לקורס, שהוא שיתוף פעולה עם עמותת "למרחק", העוסקת בקידום אנשים משכבות מוחלשות תוך מתן העדפה מתקנת.
"עברתי מבחנים ומיונים, ראיון אישי – והתחלתי בכל הכוח", היא משחזרת. "הייתי הבחורה היחידה בקורס, אבל אני כבר רגילה לזה". ההתמדה של ג'מבר, למרות החומר המאתגר והעובדה שמדובר בקורס מזורז, תרמה לה בדרכה אל תעודת ההצטיינות. "הייתי טוטאלית בזה, בגלל זה הצלחתי ככה. בניגוד להיום, שאני לומדת תואר מהנדסת חשמל באוניברסיטת אריאל – זה הרבה יותר קשה, כי זה גם מצריך ממני לשלב בין העבודה ללימודים".
למרות התפקיד התובעני שלה, והדרישות האקדמיות הגבוהות של התואר, היא מספרת שהמעגל הקרוב שלה דווקא מפרגן – למרות שאין לה הרבה זמן פנוי בידיים. "הסביבה שלי, בת הזוג, המשפחה, החברים – מאוד מפרגנים לקריירה שלי. למרות שזה אומר שהרבה פעמים אני חוזרת הביתה מהעבודה ורצה לשולחן עבודה כדי ללמוד עד הלילה – בת הזוג שלי מקבלת את זה באהבה. היא יודעת שזו הדרך שבחרתי, והיא והמשפחה שלי ביחד נותנים לי את הגב הזה".
בעתיד, שואפת ג'מבר להתמיד ולהתקדם בתוך חברת החשמל, אבל היא לא מסמנת איזשהו תפקיד ספציפי. "מבחינתי רק השמיים הם הגבול, לכן אני לא רוצה לשים לעצמי מגבלות ולהחליט שיש רק מקום אחד שאני רוצה להיות בו. בכל אופן, אני מקווה ורוצה שזה יהיה עדיין בתוך חברת החשמל".
המלחמה על המורשת שלנו
ביום שני הקרוב (ה-13 בנובמבר, כ"ט במרחשוון), יציינו בני העדה האתיופית בארץ את חג הסיגד. למרות שזה מועד שמאוד קרוב לליבה של ג'מבר, בגלל המצב הביטחוני וגיוסה בשעת חירום, היא לא תזכה לקחת חלק בחגיגות השנה. "למרות שאני לא צמה, זה יום שזכור לי תמיד כיום של צום והתנקות, כי ככה אמא שלי וסבתא שלי עושות".
על פי המסורת, ומאז שעלו בני העדה לארץ, בכל שנה ביום החג הם מקיימים צעדת תפילה בירושלים, שמתחילה בארמון הנציב ומסתיימת בכותל. "מה שאני זוכרת כילדה זה את התפילות בהליכה, ואת אלו שחותמות את הצום בכותל. אני זוכרת ילדים קטנים רצים בתוך התהלוכה, את השירה של הקייסים ואת הדבו, לחם אוורירי שהיינו אוכלים בצאת הצום".
מאז תחילת תהליך ההשתלבות של בני העדה האתיופית בחברה הישראלית, הם ניהלו מאבק ארוך שנים על ההכרה הרשמית של המדינה בחג הסיגד כחג לאומי. רק לפני 15 שנים הוא הוכר כמועד רשמי וכיום בחירה בו ניתן לקבל יום חופשה מהעבודה כדי לקיים את הלכותיו בחיק המשפחה.
"זה חג שהבאנו איתנו יחד מאתיופיה, והיינו צריכים להילחם עליו פה. מבחינתי זה מסמל עד כמה המאבק על הזהות שלנו הוא חשוב. בדיוק כמו המצב שלנו במדינה בימים ההזויים שאנחנו מצויים בהם", טוענת ג'מבר. "זה העבר שלי, ולכן זה גם העתיד שלי. השייכות שלנו לדבר מסוים היא הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים להיאבק עליו. אולי כבר נמאס לשמוע את זה, אבל ה'ביחד ננצח' הזה הוא דבר נהדר שקרה פה. אני מרגישה שכל המדינה בצו 8 כמוני, ואני רוצה שזה יישאר ככה לתמיד".
"במלחמה אנחנו מרגישים פחות ופחות את הפילוג בעם, השסעים נעלמים", היא אומרת לסיכום, "אין ספק שזו המלחמה על המורשת שלנו שטשטשה את כל המחלוקות בינינו. לכן אני חושבת שזה מאוד חשוב שנמשיך ביחד להילחם אותה. רק שנמשיך ונהיה ביחד".
