"להיות עובד שטח בחח"י בימים האלו זה מאוד מסוכן"

מאז אסון ה-7 באוקטובר, אנחנו נחשפים מדי יום לסיפוריהם המרגשים של אזרחי המדינה שמקריבים את עצמם כדי לשמור על האזרחים – וגם על שגרת החיים שכולנו כל כך זקוקים לה. לגילאור עזר, מפעיל ציוד מכאני נייד בתחום הכלים הכבדים במחלקת ייעודי דרום בחטיבת תפעול ולוגיסטיקה של חברת החשמל, יש סיפור מרתק במיוחד.

בימים כתיקונם עזר מתפעל במות הרמה של חברת החשמל, ומטפל במערכות החשמל ובכבלים הפרוסים על העמודים הגבוהים.

בצבא לעזר יש תפקיד אחר לגמרי, ולא פחות מאתגר: הוא מפקד בגדוד 462, גדוד האספקה המטכ"לי, האמון על העברת ציוד, תחמושת, מים, דלק ומזון לחיילים המצויים בקו האש.

"בשבת השחורה, התעוררתי עם האזעקה בבית בתל אביב", הוא משחזר את האירועים. "אני ואשתי קים מיד תפסנו את הבנות הקטנות, דור (4) ורונה (2), ורצנו למרחב המוגן. בתשע בבוקר התקשר רכז הכוננות שלי בצבא, ואמר לי להיות במצב קריאה. בדיוק כשסיימתי את השיחה, קיבלתי שיחת חייגן אוטומטית מצה"ל, בה הבהירו לי שעליי להתייצב באופן מיידי במרכז ההובלה בבית נבאללה".

ברגעים האלו כבר הבנת שאנחנו במלחמה?

"לא ממש. חשבתי שזה עוד מבצע קטן שאנחנו נקראים אליו. ככל שחלפו השעות הבנו את גודל הזוועה. החלק הכי קשה היה לעזוב את אשתי והילדות. גם צבט לי בלב לעזוב את עמיתיי בחברת חשמל".

מה הרגשת כשהגעת לעוטף עזה?

"הייתי בהלם. היה המון רעש של מלחמה, ירי רקטות. גופות של מחבלים שהיו זרוקות על הכביש והדיפו ריחות לא נעימים. נחשפתי שם למראות מזעזעים. בהמשך התבקשנו לחבור לזק"א, ולאורך שבועיים העמסנו גופות על משאיות. התפקיד שלנו היה להוביל אותן מהעוטף לרבנות הצבאית".

איך מתמודדים עם סיטואציה כל כך קשה, סיפרת למשהו בבית? לאשתך?

"אני מעדיף לא לדבר על זה. התמונות עדיין חוזרות אלי בסיוטים בלילה. השינה מאז היא לא שינה. בשבועיים הראשונים לא סיפרתי כלום. אשתי בהריון, ולא רציתי שהיא תדאג. אמרתי לה שאני נמצא בבסיס האם. את התמיכה קיבלתי מהצוות בצבא, כולנו כאן תמכנו אחד בשני. בכינו המון, אבל התחושה הייתה של שליחות, זה מה שחיזק אותנו להמשיך ולפעול בסיטואציה האיומה. מבחינתי זאת הייתה זכות לעשות את זה. הדבר הכי גדול שעשינו במהלך כל המבצע הצבאי היה להוביל את הגופות לקבורה".

"כשאתה נמצא בתוך העשייה פחות מרגישים את הקושי", הוא מוסיף. "עם זאת, כשאני הולך לישון התמונה כל הזמן נגלות מול עיניי. הפרצופים של האנשים עולים לי בדמיון".

מה עשיתם לאחר מכן?

"בשלבים הבאים עברנו לספק תחמושת לתוך עזה בכל מיני משימות הובלה מיוחדות של המטה הכללי. כשנכנסנו לעזה ראינו המון הרס. יחד עם זאת, הרגשנו עוצמה בגלל הנוכחות של הצבא באזור".

היה מפחיד להוביל אספקה פנימה?

"כמובן שקיימת מתיחות, אבל הכל נעשה בשיקול דעת, תחת כל האישורים. החלק הכי מפחיד זה פצצות המרגמה והרקטות שנורות עלינו בחושך. לרוב אנחנו נוסעים בצירים (דרכים – ה"ע) שהצבא פותח, ואין בהם תאורה. כל הזמן היינו צריכים להתמודד עם איומי הרחפנים, הנ"ט, הרקטות".

לרוע המזל, ליד הכוח שבו שירת עזר נחתו לא אחת רקטות. "כשזה קורה, אין יותר מדי מה לעשות, פשוט שמים יד על הראש ואומרים 'שמע ישראל'. למזלי, לא קרה לי שום דבר. תודה לאל, גם אף אחד בגדוד לא נפגע".

איך הייתה ההרגשה להגיע לחיילים בשטח?

"המורל של החיילים בשטחי הכינוס נותן לנו המון משמעות למה שאנחנו עושים. לפעמים אומרים שנהג הוא רק נהג, אבל זה ממש לא ככה. בסופו של דבר, חייל לא יכול לעשות שום דבר ללא אספקה שוטפת של תחמושת, ציוד רפואי ואוכל. אנחנו מביאים להם הכל".

חצי במילואים, חצי בעבודה

עזר לא רצה להפסיק את שירות המילואים, ולא את העבודה השוטפת והחיונית שלו בחברה. לכן הוא פשוט הגיע לסידור – חצי חצי. "מנהל המחלקה שלי דיבר עם מפקד הגדוד שלי, ועד תום הלחימה אהיה 21 יום בחברת חשמל ו-21 יום במילואים. בשבוע שעבר, למשל, חזרתי מהמילואים וישר יצאתי לתקן תקלה בניר עם".

"מפרוץ המלחמה מנהל המחלקה שלי דאג להתקשר אלי פעמיים בשבוע ולשאול לשלומי", עזר מספר. "הוא תמיד בודק אם אני צריך עוד עזרה בבית. זה נתן לי הרגשה מאוד טובה. הוא חיזק אותי, ואמר לי כל הזמן שאני נמצא במקום הנכון ועושה משהו חשוב ונחוץ, וזה בסדר שאני לא בעבודה".

לפעמים זה יכול להיות מסוכן לא פחות ממילואים בלב עזה.

"ברור שזה מסוכן. להיות עובד שטח בחברת חשמל בימים האלו זה מאוד מסוכן. עובדי החברה נמצאים בקו הראשון של עוטף עזה מהיום הראשון למלחמה, ודואגים לתקן תקלות ולהחזיר את אספקת החשמל במהירות גם תחת אש. ביום ראשון שעבר, תוך כדי שארבעה חבר'ה שלי מטפלים בתקלה, פתאום התחילה אזעקה. הם היו על הבמה, בגובה. ראינו רחפן מתפוצץ של החמאס שמתקדם לעברנו. עצרנו במהירות את העבודה, וירדנו בזהירות למרחב המוגן הקרוב".

איפה אתה רואה את עצמך אחרי המלחמה?

"ממשיך לעשות מה שאני אוהב לעשות בחברת חשמל. זאת עבודה מבורכת. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה. יש לי שאיפה לעלות בסולם התפקידים ולהיות רכז תחבורה".

ומחוץ לעבודה?

"אני רוצה להיות הרבה עם אשתי והבנות. אולי לנקות את הראש בטיול משפחתי. עוד לא הגעתי להחלטה לאן, כי התמונות מהעוטף עדיין מול העיניים שלי. מניח שזה יבוא בהמשך".