בשנת 1996, כשהיה בן 30, נפצע אל"מ (במיל') דודי דהאן קשה בלבנון. דהאן, אז סגן קצין המודיעין ביחידת הקישור בלבנון ולשעבר קמ"ן גולני, עלה על מטען צד רגלי. הוא נפגע מכל חלקי גופו, מהראש ועד הרגליים. "הפציעה הייתה קשה", הוא נזכר. "עשרות כדוריות נפץ מתוך המטען חדרו לגוף שלי. ניצלתי בנס, וגם כמובן בזכות הרופאים שעשו פלאים כדי להציל אותי". לאחר שיקום ממושך שארך כשנה, חזר דהאן לשירות מבצעי בלבנון, ולאחר מכן שירת כקצין המודיעין של יהודה ושומרון.
דהאן (59), עובד מחלקת הארכיון של חברת החשמל, שירת בקבע בצה"ל 25 שנה – מרביתן בדרום לבנון. תוך כדי הושאל גם לתפקידי ביטחון אחרים, עליהם הוא מנוע מלספר. בין לבין הוא התחתן והתגרש, וגידל שלוש בנות. כיום מתגורר ברמת ישי.
לפני 5 שנים הוא פרש מצה"ל ומעבודות ביטחוניות אחרות, והתקבל לעבודה במחלקת הארכיון המפוארת של חברת החשמל, תפקיד שהוא אוהב במיוחד. אלא שעם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נקרא מיד בצו 8 – וחזר לחזית הצפונית, שם הוא משרת במילואים כראש אחת ממחלקות מודיעין בפיקוד הצפון. במקביל, גם שתיים מבנותיו נקראו למילואים – אחת בחיל המודיעין והשנייה ביחידת נ"מ. הבת השלישית התגייסה ממש לפני חודש.
"במשך חודשיים מרגע הגיוס כמעט ולא יצאתי הביתה", הוא מספר. "זה לא רק קשה פיזית ומנטלית, זה גם משפיע מאוד על עומס העבודה שרק הולך וגדל. כיום אני מחלק את זמני בין הארכיון לבין המשך המילואים בצפון".
איך אתה מצליח במקביל למילואים להגיע גם לעבודה?
"בהפוגות. בתחילת המלחמה בכלל לא היה על מה לדבר, אבל עכשיו פעילות המילואים קצת הופכת לשגרה אז אני כן מצליח להגיע לעבודה, ואז בעיקר משתדלים שלא יצטברו פערים ושנוכל לעמוד במשימות ולא לצבור יותר מדי משימות ליום שאחרי. עיקר הנטל נופל על נדב וצור החברים בארכיון שמגבים אותי, ויודעים שזה עלול לקחת הרבה זמן עד שנחזור לשגרה, אבל אני משתדל לתת יד גם, עד כמה שאני יכול ולהגיע לעבודה בחופשות ממילואים".
למה פרשת מקבע ואיך הגעת מצה"ל לארכיון חברת החשמל? מה הקשר?
"בצבא הגעתי לגיל פנסיה, ונשארתי אפילו עוד מספר שנים אחרי גיל הפרישה. כשהשתחררתי, חיפשתי כיוונים חדשים. בהתחלה זה היה בהוראה. לימדתי היסטוריה לבגרות בתיכונים, כמי שמגיע מרקע אקדמי בתחום ההיסטוריה. בהמשך הגשתי בקשה לתפקיד הארכיון שהתפנה ומאוד התאים לי – וגם להם. זה היה חיבור מצוין".
הארכיון שקשור בהיסטוריה של המדינה
דהאן שואף שיותר ישראלים יכירו את ארכיון חברת החשמל. "הארכיון פתוח לציבור אבל לא מספיק, עדיין לא נעשתה עבודת הנגשה משמעותית", הוא משתף. "זה נמצא ברשימת המשימות ליום שאחרי המלחמה. אנחנו נגיע ליום הזה".
ספר לנו קצת על הארכיון.
"הוא מורכב למעשה משני חלקים. האחד הוא הפרקטי יותר: תכתובות ורישומים שצריכים להגיע פעמים רבות לדיונים בבתי משפט, ונעזרים בנו לאתר אותם. החלק השני הוא המוצגים ההיסטוריים, המוזיאליים והכתובים, שלא כולם מודעים אליהם ובאמת קשורים בהיסטוריה של המדינה".
כמו למשל?
"הארכיון מונה בין 50 ל-60 אלף פריטים. החל מרכיבים עתיקים, דרך כלי מדידה מרתקים ועד משימות שנשזרו בהיסטוריה של המדינה כמו הקמת תחנות הכוח, שילוט היסטורי ותחנות נוספות לאורך שנות קיומה של החברה. יש גם מכתבים שכתב מייסד החברה, פנחס רוטנברג, שנשתמרו היטב. יש שם דיונים שלמים בינו לבין ההנהגה לפני קום המדינה. אותי, כמי שמגיע מתחומי ההיסטוריה באקדמיה – זה מסעיר".
אתה יושב בפיקוד הצפון. ספר לנו, איך תסתיים המערכה שם?
"בגזרת הצפון ארגון חיזבאללה מנסה לאתגר את צה"ל תוך ניסיון לספוג כמה שפחות נפגעים בקרבות. מבחוץ המצב לא נראה טוב במיוחד, בעיקר שמדובר באלפי אזרחים שאינם נמצאים בביתם מזה ארבעה חודשים, אבל אני אופטימי. אני מאמין שאם לא יקרו סיבוכים בקרבות בלבנון, ביום שהלחימה בעזה תסתיים, לא תתחיל הלחימה גם בצפון ונגיע להבנות זמניות עם הלבנונים".
