אני יוליה וישנבסקי, בת 34, עובדת בחברת החשמל יותר משש שנים. התפקיד הראשון שלי בחברה היה במוקד 103, משם עברתי למוקד הפרעות ותקלות. בשנתיים האחרונות אני עובדת כפקידה טכנית במרכז ביצוע אחזקה מרחב נגב בבאר שבע.
העבודה במחלקת אחזקת רשתות ותשתיות היא מאתגרת וסופר חשובה. אנחנו אחאים על תחזוקה שוטפת לרשת החשמל: לעשות ביקורות, לשקם עמודים, להחליף תשתיות ישנות ולטפל בתקלות מורכבות. החבר'ה שלנו נמצאים בכוננות כל הזמן. האנשים שאיתי במחלקה מדהימים, מהמנהלים ועד החברות שעובדות איתי כתף-אל-כתף. עכשיו כשאני במילואים הן מחזיקות את המשרד בלעדיי.
מחוץ לשעות העבודה אני מתנדבת ביחידת החילוץ של חברת החשמל. ביחידה שלנו בבאר שבע יש 20 מתנדבים ומתנדבות. יחידות החילוץ של החברה פרוסות באזורים השונים, ועובדי החברה עוברים סדרת הכשרות בסיסיות במקצועות החילוץ וההצלה. הן נועדו לשמש פתרון לתרחיש של מלחמה כוללת או רעידת אדמה מאוד הרסנית. חשוב שגם לחברת החשמל תהיה את האופציה לעזור לעובדים שלה באתרים השונים ברחבי הארץ.
אני מנסה לארגן כמה שיותר אימונים ליחידה שלנו. יש לנו אימון חד-שנתי גדול ומרוכז של יומיים מלאים. פעם בחודשיים אנחנו נפגשים לכמה שעות ועובדים על הכלים ומוודאים שהחבר'ה זוכרים מה הייעוד של כל כלי. אנחנו מריצים תסריטים שונים כמו עזרה ראשונה פיזית ונפשית למחולצים ועוד. החבר'ה שמגיעים להתנדב הם מגוונים מאוד: יש לנו שבע נשים, אחת מדרג השטח והיתר עובדות משרד.
במילואים אני מפקדת מחלקה בגדוד חילוץ והצלה של פיקוד העורף. זה גדוד לוחם, והתפקיד מתחלק לשניים: הגנת המרחב בתעסוקה מבצעית של גזרות שונות, לצד תפיסת כוננות חילוץ והצלה באזור טבריה וסובב כינרת, במקרים של רעידת אדמה ואסונות דומים. אנחנו מאוד מושפעים מהאיום מהצפון. מתחילת המלחמה הקפיצו אותנו בצו 8 לתפוס את הגזרה, ולמזלנו עד עכשיו היא לא ממש התחממה. העבודה העיקרית שלנו הייתה עם המפונים בבתי המלון, ועכשיו אנחנו בתעסוקה מבצעית ליד בית שמש.
אנחנו מיומנים באירועי חילוץ מתוך הריסות. במידה ותהיה התחממות משמעותית בצפון, אנחנו יודעים לעשות את מה שמוטל עלינו גם תחת אש. אנחנו מומחים בשימוש בכלים שכולנו מכירים מחילוצים במקומות שונים בעולם כמו רעידת האדמה בטורקיה וכו'. זה נזק דומה למה שיכול להיגרם גם מטילי קרקע-קרקע.
כשהקפיצו אותי למילואים הייתי בטיול בחו"ל עם בן זוגי. יומיים אחרי כבר הגעתי לארץ. בהתחלה היה מאוד מאתגר לטפל במפונים, אבל הרגשנו שאנחנו עושים משהו נכון. היה בלגן גדול, וכל האחריות עברה מרשות החירום הלאומית ומגורמי הרווחה לפיקוד העורף. היינו צריכים לעזור בכל מה שאפשר, גם אם זה אומר לנסוע להביא משהו מקופת חולים לאדם קשיש שפונה מביתו. עשינו כל מה שצריך בשביל האזרחים.
זה טוב שיש את יום האישה. אני חושבת שמה שמרחיק נשים ממקצועות השטח של חברת החשמל זה בעיקר חוסר ידע. הרבה נשים לא יודעות מה זה אומר, מה מהות העבודה. עוד משהו שמפריע זה חוסר הנגישות לתפקידים האלה. יש מקום לנשים במקצועות המכניקה וההנדסה, למרות שזה נחשב תחום "גברי". אמנם בשנים האחרונות זה צובר תאוצה, אבל לא מספיק.
אני מבינה שמקצועות חברת החשמל לא מתאימים לכל אחת. אבל החובה היא כן לפרסם מכרזים במקום שבו יותר נשים יראו אותם. יש נשים שהן מאוד טכניות. כרגע בתחום האחזקה שאני עובדת בו יש רק עובדת שטח אחת, ואני הייתי שמחה לראות יותר. אני כן חושבת שזו עבודה שיכולה להתאים לסוג מסוים של נשים.
ביום האישה צריך לתת דגש יותר על נשים שמשמשות דוגמה, ופחות דגש על פרחים ושוקולדים. יש המון נשים בישראל ובעולם שיכולות להוות השראה לכל אחת ואחת מאיתנו. למשל, הספורטאית הפראלימפית מורן סמואל היא השראה עבורי. בכללי, ספורטאיות פראלימפיות לא זוכות למספיק הכרה ופרסום. הן מדהימות בעיניי. אני לא יודעת איך אני הייתי מצליחה להגיע להישגים שלהן.
החלומות שלי די צנועים. אני רוצה להמשיך לעבוד, לחיות את חיי בשלום ובשלווה, לבלות עם החברים ועם המשפחה ולטייל בעולם. אני רוצה להיות בכל העולם, כשיש שלוש מדינות שהן החלום הראשי: מונגוליה, יפן ותימן. בשתיים כבר הייתי, בשלישית – זה עדיין קצת בעייתי.
כל מה שאני עושה – אני עושה באהבה. זה מתאפשר בזכות המשפחה ובן הזוג המדהים שלי, גב. גם הוא היה במילואים בעזה והשתחרר. בשנה האחרונה הוא אפילו בונה לנו את הבית – בעשר אצבעות. לא הייתי יכולה לבקש טוב יותר ממנו, והוא תומך בי בהכול.
