אם הייתם מביטים עליו מהצד עם הגעתו לישראל, אנדריי באסקין (36) היה נראה לכם כמו כל עולה חדש שיורד מהמטוס בנתב״ג. הוא היה נרגש ומבולבל, ואפוף געגועים למשפחה שנותרה מאחור. הוא נלקח מיד לתחנה הראשונה בדרך להשתלבות בחברה הישראלית: האולפן באשדוד. אלא שבאסקין הוא לא עולה חדש ״רגיל״. ההגעה שלו הייתה שיאו של פרויקט מיוחד של חברת החשמל (בשיתוף הסוכנות היהודית, משרד העלייה והקליטה ומשרד העבודה) בשם ״אורות עולים״, שמשלב בין ציונות לתעסוקה. הפרויקט הוא ביטוי של מדיניות העסקה מגוונת, אותו מובילים עופר קרן – מנהל אגף משאבי אנוש, והמרכז לניהול קריירה, גיוון והכלה בחברה – ומשה כהן מחטיבת הלקוחות, שהיה חלק מהמשלחת הראשונה של הפרויקט לצרפת.
התחנה החדשה בחייו של באסקין היא סגירת המעגל של טניה זילברמן, אשת משאבי אנוש בחברת החשמל ואחת ממובילות פרויקט "אורות עולים". זילברמן עלתה בעצמה מברית המועצות ב-1990. לפני שנה המריאה לאוקראינה כחלק ממשלחת של בכירי החברה, שנסעה לראיין יהודים עם רקע רלוונטי בחשמל במטרה לקלוט אותם בחברה מיד עם עלייתם.
"כשאני עליתי, חוויתי תחושות אחרות לגמרי, היה מאוד קשה", נזכרת זילברמן, "היה לי חשוב לעשות תיקון. לייצר לאנשים האלה חוויה אחרת ושונה ממה שאני עברתי. בדיוק השנה אנחנו חוגגים 30 שנה לעליה מברית המועצות. זה סיפור של המשכיות: העולים של שנות ה-90 מושיטים יד לעולים של היום להיקלט בחברה הישראלית".
מלבד באסקין, עלו במסגרת הפרויקט הנוכחי 15 עולים – 12 מאוקראינה ו-3 נוספים מרוסיה. הראיונות עמם התקיימו לאחר סינון ראשוני שממנו התקבלו שמות של מועמדים פוטנציאליים. באסקין, בעל רקע בתחום תכנון החשמל, תפס את תשומת ליבם של בכירי החברה. ״כבר בשלב מוקדם בראיון הוא נראה כמו התאמה מושלמת למחלקת התכנון אצלנו. התרשמנו ממנו מאוד״, אומר אברהם ראבוחין, מנהל אגף בחברת החשמל שעלה אף הוא לישראל מברית המועצות בשנות ה-90. ״אמרתי לו שמעכשיו חובת ההוכחה היא עליו״.
"יש פה סיכון מסוים"
המסע של ראבוחין וזילברמן לאוקראינה היה אינטנסיבי, וכלל עשרות ראיונות במשך מספר ימים. השניים נדרשו לא רק לאתר את המועמדים הפוטנציאליים, אלא לקחת בחשבון גם סוגיות מקומיות ייחודיות. ״צריך לזכור שבשתי המדינות (אוקראינה ורוסיה) יש קושי גדול במציאת תעסוקה בגלל תהליכים חברתיים ופוליטיים שהן עוברות״, אומרת זילברמן. ״לכן יש אנשים שעברו את כל ההכשרות הדרושות, אבל לא הצליחו לעבוד בתחום שלהם״.
אתגר נוסף שעמד לפתחם של השניים היה איתור מחלקות בחברת החשמל שיהיו מוכנות להתחייב לקלוט את העובדים החדשים עם הגעתם לישראל. ״חשוב להבין שיש פה סיכון מסוים שנוטלות המחלקות האלה״, מסבירה זילברמן, ״אלא אנשים שמגיעים עם קשיים כמו שפה ופערי תרבות, שמתווספים על כל הקשיים הרגילים של עבודה חדשה״.
המועמדים שצלחו את הראיונות וזכו לעניין ממחלקות רלוונטיות, החלו להגיע בטפטופים במהלך השנה החולפת. כולם חולקים היום את המגורים באולפן באשדוד, לומדים יחד את השפה והחיים במדינה חדשה. לצד הלימודים, הם מלווים כל הזמן באנשי חברת החשמל שעוזרים על קליטתם בחברה עוד לפני שהחלו לעבוד. הם עושים את זה, בין היתר, באמצעות סיוע בקבלת מסמכים, סיורים במחלקות והיכרות עם חבריהם לעבודה – ואפילו קבלת שי לחג.
חיבור מושלם בין פוטנציאל לתעסוקה
באסקין עצמו יסגור בקרוב שנה בישראל. את לימודי העברית הכלליים שלו הוא משלב בתרגולים עם מורה מיוחדת מטעם חברת החשמל, שעובדת איתו על מונחים מקצועיים שיהיו רלוונטיים לעבודה –אותה החל רשמית לפני שבועיים. במאי הקרוב צפויים אשתו ובנו להצטרף אליו ולהקל על ההשתלבות, אבל הוא כבר רואה את פירות ההשקעה. ״יש קשיים כמו לכל עולה חדש״, הוא מודה, ״אבל אני מרגיש מצוין גם במדינה וגם בחברה עד כה״.
זילברמן מסכימה שהמודל מייצר Win-Win לעולים ולחברה. ״צריך להבין שלמרות שהם לא דוברים את השפה, יש להם פוטנציאל אדיר. אני צופה שכבר בתוך שנה הם יתחילו לייצר תפוקות מדהימות, וזה מבלי לדבר על כך שהילדים שלהם – הדור השני – יהיו כבר ישראלים לכל דבר״.
ראבוחין מוסיף שמדובר גם בתוספת חיונית למשק הישראלי. ״צריך להבין שחסרים אצלנו עובדים בעלי השכלה ויכולות בהרבה תחומים, שבאוקראינה וברוסיה יש פוטנציאל כמעט אינסופי שלהם. אנחנו מייצרים פה חיבור מושלם בין פוטנציאל לבין מקומות עבודה שזקוקים לו״.
ראבוחין וזילברמן רואים בפרויקט הזה את העברת המקל שלהם במרתון של שילוב עולי ברית המועצות בישראל. מי שרואיינו לפני 30 שנה כעולים חדשים והתקבלו לחברה, מקבלים היום את הדור הבא שיצעיד אותה קדימה בשרשרת של ידע וכישרון. באסקין, החוליה החדשה בשרשרת, מחבק את ההזדמנות. ״רק לחשוב שהייתי צריך להגיע לישראל, ולצד כל הקשיים גם לחפש עבודה – אני חושב שהייתי מתקשה מאוד לעשות את זה. יש לי מזל שאני חלק מהפרויקט הזה״.
